בחורף 1976, חודשים ספורים לפני המהפך הפוליטי של 1977, התחולל בטלוויזיה החינוכית מהפך מסוג אחר. "הילדים משכונת חיים", סדרה מקורית לילדים, הצליחה לשנות את עולם הבידור. אם עד אותה נקודה, הציגו סדרות המקור הישראליות נוכחות דלה של בני עדות המזרח, והדמויות המזרחיות המעטות בהן היו סטריאוטיפיות - "הילדים משכונת חיים" הצליחה לשנות את הגישה.
הסדרה, שנכתבה על ידי יוסי אלפי ובוימה על ידי חיים שירן, ששון חי ואליק ותיקאי, הייתה תוכנית חינוכית. היא הסבירה מושגי לשון ואת חשיבות התקשורת הבין־אישית, אך מבעד למעטה הפדגוגי הסתתרה מטרה נכספת: להעצים את בני עדות המזרח, לספק להם ייצוג הולם והזדהות עדתית. והכל במסגרת של שכונה רגילה, כפי שמתאר הפתיח שיצרו יורם טהרלב ושושנה רייזמן: "זו לא שכונת פאר, זו לא שכונה של עוני, ויש בה ילדים כמוך וכמוני".
בין השנים 1976־1978 שבהן הייתה באוויר, שודרו רק 22 פרקים שאורכם 30 דקות. ההצלחה הייתה כה גדולה, עד שב־1979 הופקה תוכנית המשך, "מסיפורי השכונה", שנטתה לאותו קו טלוויזיוני אך זכתה להצלחה פחותה.
ביום שישי הקרוב, ה־13 באוגוסט, יתקיים במרכז מורשת יהדות בבל פאנל איחוד מרגש של יוצרי ומשתתפי הסדרה "שכונת חיים" בהשתתפות ששון גבאי, יוסי אלפי, גבי עמרני, אליק ותיקאי, יצחק חלוצי ואריה חגי. הפאנל, בהנחיית שמעון פרנס, ייערך במסגרת בוקר הצדעה לשחקן זוכה פרס "אופיר" אריה אליאס (1921־2015), וישתתפו בו גם מכרים, קרובי משפחה ושותפים לדרך המקצועית של אליאס, שיחלקו לו כבוד וישתפו בזיכרונות, בהם גם אסתי זקהיים והזמר יהודה אליאס.
לרגל אירוע ההצדעה, תוצג במוזיאון מרכז המורשת תצוגה המוקדשת לזכרו של אליאס, שתכלול מבחר פרטי לבוש כמחווה לדמויות השונות שגילם על מסך הקולנוע והטלוויזיה.
"כמה שנים לפני שאריה נפטר, הוא תרם לנו בגדים שלבש בסדרות ובסרטים שבהם הוא גילם את דמות המזרחי", מציינת עליזה דיין חממה, מנכ"לית מרכז מורשת יהדות בבל. "אריה הוא אחד מגיבורי התרבות הישראלית. תפקידיו צרובים בזיכרון הקולקטיבי ושמור לו מקום של כבוד בקרב כל מי שהתרבות הישראלית קרובה ללבו. בתחקיר לתערוכה גיליתי שהוא הפך להיות חבר ובן משפחה של האנשים ששיחק איתם. כל החבר'ה של 'שכונת חיים' הפכו להיות משפחה, גם אחרי שהסדרה ירדה, והיו לחברי נפש".
המוכתר של השכונה
ניצני הסדרה נושאים אותנו ל־1974, אל במת התיאטרון התל־אביבי הקהילתי בבית הספר ה"חיל" בשכונת התקווה, שם העלה מייסדו, השחקן והבמאי הצעיר יוסי אלפי הצגה חברתית בשם "נולדנו לשלום".
"רציתי לשלב בהצגה את ילדי שכונת התקווה וילדי צפון תל אביב", נזכר אלפי. "בסופו של דבר הרעיון נגוז מכיוון שההורים של ילדי צפון תל אביב לא רצו לשלוח את ילדיהם לשכונת התקווה, ודרשו ששכונת התקווה תבוא אליהם. כמובן שהתרגזתי. החלטתי להעלות את ההצגה רק עם ילדי שכונת התקווה".
לאחת ההצגות הגיע במאי הטלוויזיה החינוכית חיים שירן. "חיים, יליד מרוקו, אמר לי: 'אתה לא מבין איזו מהפכה עשית פה, אני רוצה את ההצגה הזו לטלוויזיה", משחזר אלפי. "ההצגה צולמה ושודרה בטלוויזיה המון פעמים, ואז הוא אמר לי: 'תשמע, אנחנו הולכים לעבוד על סדרה חדשה לילדים שתלמד חשיבה טכנולוגית. אנחנו עוד לא יודעים בדיוק איך היא תיראה. יש פגישה עם היועצים האקדמיים של הסדרה, למה שלא תבוא?'".
אלפי הגיע לפגישה חסר ביטחון: "כשהבנתי שאמורים לכתוב את הסדרה כמה מהיוצרים המובילים בארץ, קיבלתי רגליים קרות כי לא הייתי בר ניסיון לעומתם. אבל חיים הפציר בי והגעתי לפגישה עם ד"ר אברהם שטאל ז"ל, היועץ הפדגוגי של התוכנית, ועם מפיק התוכנית אריה חגי, שהסביר לי מה הם רוצים לעשות. אברהם ביקש שאכתוב לו על המקום קטעי דרמה, שיביעו את הלך הרוח של התוכנית. הם הביאו לי מכונת כתיבה, כתבתי שלושה מערכונים בחיפזון והעברתי לאברהם. הוא ענה בהתלהבות: 'זה גדול, בדיוק מה שאנחנו צריכים', ואז אמר שהוא רוצה שאכתוב את כל הסדרה".
בתחילה אלפי לא קפץ על הרעיון: "אמרתי לאברהם: 'אתה בטוח שאתה רוצה אותי?'. הוא ענה: 'למה? אתה לא בסדר?'. אמרתי לו: 'לא'. אז הוא אמר לי: 'אתה רואה? צניעות היתר זו חשיבה מזרחית, וזה מה שמונע את התקדמות הילדים המזרחים. הם חושבים ככה וגם אתה'. עלו כמה שמות לסדרה. חשבנו שהמילה 'חיים' תביע הכי טוב את המסר, כי הפרקים עוסקים בדרך חיים".
לאחר שהושלמה מלאכת כתיבת הפרקים, החל הליהוק. אלפי מדגיש כי הקו המנחה היה בחירת רוב של שחקנים בני עדות המזרח. "עמדנו על כך שלא רק שמרבית השחקנים, הילדים והמבוגרים יהיו מזרחים, אלא שכל הילדים המזרחים יהיו חכמים והאשכנזים או הבלונדינים יהיו אלו שתמיד טועים", הוא אומר.
לא הרגשת שיש בכך גזענות הפוכה?
"היינו גזענים עד הסוף. היינו בריאקציה. אמרנו שאנחנו לא רוצים לראות יותר את הילד המזרחי המסכן על המסך, תמיד אלה שלא בסדר הם מזרחים ומי שבסדר הם אשכנזים. כיום יש לי נכדים מ־12 מדינות ואני לא יכול לחשוב ככה, אבל בתקופה ההיא עבדתי בתיאטרון קהילתי כדי לשנות את התפיסה ולהסביר לאנשים מאיפה הגיעו העולים לארץ. בבתי הספר לא לימדו כלום על ההיסטוריה של בני עדות המזרח וזה מה שניסינו לתקן בתוכנית. הקו המנחה היה שהשחקנים ידברו במבטא אמיתי ולא ינסו לשנות את עצמם בשביל אף אחד".
מלבד הילדים, הדמויות הבולטות בסדרה היו ששון גבאי כמדריך ששון הנערץ על הילדים, אבינעם מור־חיים בתור אישוני הכבאי, אבנר חזקיהו כלוי פקיד הדואר, ז'אק כהן בתור כהן השוטר, יעקב בודו היה חנני מטאטא הרחובות, גבי עמרני שהיה לקוח קבוע במכולת השכונתית ויצחק חלוצי, בעל הקיוסק השכונתי.
"יוסי אלפי, שהיה חבר שלי, סיפר לי על תפקיד שתפר במיוחד בשבילי, של בעל הקיוסק", מודה חלוצי. "בהתחלה היססתי לגבי טיב הסדרה, אבל מהר מאוד הבנתי את הזכות הגדולה לקחת בה חלק ולהיחקק דרכה בדפי ההיסטוריה".
חלוצי הצטרף לצוות הכותבים של סדרת ההמשך, "מסיפורי השכונה". "עסקתי בתסריטים שלה גם בסיפורי העלייה שלי לארץ, בחוויות מימי מלחמת השחרור, הפחד מפוגרום ביהודים וחששות שליוו אותי כילד באותה תקופה", הוא מספר.
אחת הדמויות הראשיות בסדרה הייתה של יחזקאל, בעל המכולת השכונתית בגילומו של השחקן אריה אליאס. מדי פרק נהג אליאס לספר סיפור עם מוסר השכל ומהר מאוד הפך לפנים של הסדרה. "אריה היה המוכתר, האבא של כל הסיפור הזה", טוען חלוצי. "הוא חווה את הגזענות על בשרו, עוד מהימים שלא קיבלו אותו לתיאטרון בגלל המבטא שלו, למרות שהיו בתיאטרון שחקנים רוסים עם מבטא. ב'שכונת חיים' הוא היה בבית. הילדים היו מסתובבים סביבו, רצים לכיוונו ועוטפים אותו באהבה. זה ריגש אותי כשחקן".
"רוב סיפורי הילדות שלי קרו במכולת של אבא שלי, ואריה אליאס התאים בדיוק לדמות הזו, הוא נראה לנו מאוד זקן אז, למרות שלא היה כל כך מבוגר", אומר אלפי. "הוא דיבר במבטא הטבעי שלו וזה טרף את המסך. אריה לא גילם אף פעם דמות נלעגת, גם לא בסרטי הבורקס. הוא שמר על פאסון ועל הכבוד בדמויות שעשה. הוא שיחק את תפקידיו בצורה מכובדת ומלמדת וזה מה שהיה יפה בו. גם במסגרת של 'שכונת חיים' הוא היה האדם החכם שאליו מגיעים הילדים כדי לשמוע סיפורים והמבוגרים כדי לגמוע ממנו חוכמה. הוא צייר את הדימוי העוצמתי של הגבר המזרחי".
"אריה אליאס הנפלא היה כמו אבן שואבת לכל הדמויות", מציין השחקן ששון גבאי. "הוא יצר דמות שופעת חום, צבעונית ופיקנטית, שלא יכולת שלא להתאהב בה. כל הופעה שלו העלתה חיוך מענג אצל הצופים וגם אצלנו, השחקנים והשחקניות בתוכנית, צעירים כמבוגרים. זה היה המפגש הראשון שלי עם אריה כשחקן והוקסמתי ממנו בכל טייק".
"הכרתי לראשונה את אריה אליאס ב'שכונת חיים'", נזכר השחקן גבי עמרני. "הוא לא היה נראה הצבר הרגיל, והיה איש שהשמחה הייתה אצלו מעל לכל, שמחת היצירה, היכולת לצחוק על עצמו בחוכמה ובצורה הכי חיובית שיש, האלתורים על הסט. הוא היה איש מדהים, שהיה תענוג להסתכל עליו ולראות כיצד הוא נהנה ליצור, למרות מגבלות המבטא. לא שמעת ממנו אף פעם שום דבר של שלילה ולכן היה כל כך כיף להיות בסביבתו, גם במהלך העבודה על התוכנית וגם אחריה".
עליונות מזרחית
עם עלייתה לאוויר זכתה הסדרה להצלחה רבה ובמרוצת השנים הוקרנה לא מעט פעמים בשידורים חוזרים. "מיד כשהסדרה עלתה ב'חינוכית' היא הצליחה, זה היה בום, הפתעה גדולה, משהו שלא ראו לפני כן", אומר אלפי. "הקסם היה שגם הקהל הלא מזרחי התאהב בסדרה".
למרות זאת, אלפי מציין כי בהתחלה היה עתידה לוט בערפל: "הצגנו את הפיילוט לנבחרת מורים שהיו הקליינט העיקרי שלנו כסדרה חינוכית. אחת התגובות הייתה: 'מה פתאום אמא מזרחית רודפת אחרי הבן שלה להאכיל אותו? אמהות מזרחיות לא עושות דברים כאלה, רק אמהות אשכנזיות'. ההלם מהתגובה הזו דרבן אותנו להעלות את הסדרה לאוויר, כי הבנו שהמורים צריכים ללמוד על רעות, שוויון והיסטוריה עדתית".
מה היה הייחוד של הסדרה?
גבאי: "הילדים והילדות שצפו בה מצאו שכונה פשוטה, לא יומרנית, ראו ילדים וילדות כמותם, שדיברו והתנהגו כמותם, ושלל דמויות של מבוגרים שהילדים זיהו מחייהם. הפשטות וההשקה של האירועים בתוכנית לאירועים בחייהם כבשו את לבם, ותוך כדי כך העניקו להם גם ערכים. זו גם הייתה סדרה שבה הייתה דומיננטיות לדמויות המזרחיות שהוצגו בה באור חיובי ועוררו אמפתיה. סדרה בגובה עיניהם של הילדים".
אלפי: "זו הייתה הפעם הראשונה שידם של המזרחים הייתה על העליונה על המסך והם הוצגו כחזקים, חכמים ובעלי ערכים חינוכיים".
חלוצי: "הסדרה עלתה אחרי שכמעט לא היה ייצוג למזרחים בטלוויזיה. ברגע שיזמו והקימו את הפרויקט החשוב הזה, וחיפשו שחקנים ששפתם תהיה בצבע שייצג את השכונות, זה היה מהפך עדתי בטלוויזיה".
עמרני: "לקחו מודל שכונתי שהיו מעורבים בו אנשים מכל המינים. זו הייתה שכונה אמיתית, לא סביון ולא רמת אביב גימל. כל הסיפורים בה באו מתוך החיים, מהמציאות".
האם הסדרה עומדת במבחן הזמן?
עמרני: "אני מאמין שכן, יש תמיד ביקוש לנושא שכונתי".
חלוצי: "לא. תכנים כאלה יכולים לעבוד אם אתה מתאים אותם במהות שלהם לתקופה. אחרי שהסדרה ירדה היו כל מיני ניסיונות לשחזר, ודיברו עם יוסי ואיתי. אבל בכל פעם שהעמדנו את התכנים במבחן, הבנו שצריך ללכת על אותו רעיון של שוויון, הזדהות וביטוי תרבויות של כל עדה אבל בפורמט אחר. פורמט אחר עם ערכים דומים אולי יכול להצליח".
אלפי: "זה צריך להתאים לזמנים האלה ולתקופה הזו. כיום כבר אין כל כך יחסים בין שכנים, היום כל אחד בביתו, יש אינטרנט וזה עידן אחר לחלוטין".
אירוע ההצדעה לזכרו של אריה אליאס יתקיים ב־13 באוגוסט ב־10:00 במרכז מורשת יהדות בבל באור יהודה. התערוכה תוצג במשך חודש במרכז