“פוסט מורטם: אף אחד לא מת בסקארנס" היא סדרה דנית, מה שמיד עושה אותה למושכת, לפחות לחובבי הסדרות הסקנדינביות. בסדרה סקנדינבית אנשים לובשים סוודר. סוודר הוא יותר מאביזר לבוש.

בעולם שעיקרי האופנה שלו מוכתבים מארצות הברית, סוודר הוא אביזר לבוש מיושן. כבר לפני שנים רבות החליפו אותו הטי־שירט, והסווטשירט, ומעליהם הז'קט, אבל סוודר? עם הלולאות, והצמר הגס שמגרד? לא בבית ספרנו. אולי בשנות ה־60, קצת ה־70 וזהו.

אבל הסוודר הוא רק הסמל לאווירת הצניעות, לחוסר הצורך הפנימי הסקנדינבי בדאווין מתנפח. הריהוט בבתים הוא באזור האיקאה. ספות ענק בסלון - יוק. משהו רזה יותר ובדרך כלל נפתח למיטה ומתקפל בחזרה - אִין. ויש שלג. מי ייתן לנו קצת שלג כאן בארץ הקודש. במיוחד ביולי־אוגוסט. רק מכוניות השוטרים, אפילו של הש"ג בתחנה, הן וולוו. מהדגמים האחרונים, כמובן.  

“אף אחד לא מת בסקארנס" היא סדרת המתח לוכסן סדרת האימה הראשונה שמגיעה אלינו מדנמרק, וכבר ככזאת היא מעוררת עניין. הסקנדינביות בדרך שלחו אלינו בלשיות עם תסמונת אספרגר. אימה בצבע הבלונד עוד לא הייתה לנו. ליבה, אישה צעירה, נמצאת מתה בשדה בפאתי העיירה הכפרית השקטה סקארנס. במהלך הנתיחה שלאחר המוות ליבה מתעוררת בחזרה לחיים וכמעט מביאה למותם מבהלה של המנתחים.

כבר באותו יום היא עוזבת את בית החולים וחוזרת לשגרת חייה - ובכן, כמעט לשגרת חייה. ליבה מגלה שחושיה השתנו - שמיעתה התחזקה עשרות מונים, והיא יכולה להאזין ולהבין שיחות המתנהלות במרחק עשרות מטרים ממנה. חוש הטעם והריח שלה לעומת זאת נחלשו. וגם - וזוהי האכזבה הראשונה בסדרה - התפתח בה צימאון גדול לדם. דם אדם. והצימאון הוא כה עז, עד שהיא מוכנה להרוג למענו.

דם? אלפיים שנה חיכינו לסרט או סדרת אימה סקנדינביים, ובסוף אנחנו שוב מקבלים עוד צימאון שגרתי, יומיומי, לדם? אי אפשר היה לרענן, נגיד לכבוד החגים, בערפד שצמא לחריימה? או לג'לי של הרגל הקרושה? למה תמיד דם? מה עשה הדם לעולם שבכל פינה ופינה של הכדור רוצים לשתות מהפיחסה הזה?

וכל זה קורה - וזו האכזבה השנייה מהסדרה - לאט. מאוד לאט. עד שליבה קולטת שמשהו לא בסדר איתה עוברים שניים וחצי פרקים. עוד פרק היא מתחילה להידלק במודע על דם. אחר כך מתברר לה שהיא לא הראשונה בעיירה, גם לא הראשונה במשפחה שסובלת מהעניין, וכל זה מתנהל לאט ואפל, עם אין ספור שוטים מקרוב של פניה המיוסרים, המזועזעים, הרעבתניים של ליבה, שמסקנדינביה הרחוקה מבקשת לשתות את דמנו. עזבו אתכם באמש'כם.

# לראות או לוותר: לא לראות. אטי, מפוהק. אם כבר ערפדים, יש סדרות טובות יותר. למשל “דם אמיתי".