את פרק הגמר של "משחקי השף" שישודר בשבת הקרובה ברשת 13 (אחרי החדשות), יראה הפיינליסט דן פלס מלונדון, אחרי שיסיים את משמרת הערב שלו במסעדת "קואל אופיס" בבירה הבריטית. רגע לפני שידור הגמר, פלס ואשתו מריה עזבו את ישראל לטובת בריטניה, שם החל פלס לעבוד כשף במסעדה הנודעת של אסף גרניט שנפתחה לפני כשלוש שנים.

הקשר בין גרניט לפלס נרקם בעת הצילומים ל"משחקי השף", כשגרניט, משופטי הריאליטי, שם עליו עין כבר באודישן הראשון של העונה. "התחלתי לעבוד פה לפני שבוע", מספר פלס, שהראיון עמו מתבצע בזמן משמרת במסעדה. "תפסתי לי פה פינה שקטה כדי שנוכל לנהל את הראיון. התוכנית המקורית שלי, עוד כשגרתי ועבדתי בניו יורק, הייתה לעבוד בלונדון, כי אשתי קיבלה הצעה לרילוקיישן ללונדון. החלטנו לעשות קפיצה קצרה לישראל לשלושה חודשים, ואז להגיע ללונדון ולפתוח חיים חדשים. אלא שהקורונה טרפה את כל הקלפים ומצאתי את עצמי שמונה חודשים בישראל בלי עבודה. יום אחד ראיתי בפייסבוק מודעה של האודישנים ל'משחקי השף', וזאת הייתה החלטה של 'יאללה, בוא נעשה משהו שבמצב נורמלי לא הייתי עושה'".

למה במצב נורמלי לא היית עושה את זה?
"כי אני לא אוהב את החשיפה ולא מתחבר לתוכניות ריאליטי. לא צופה בזה ולא חושב שיש לזה מקום בקריירה שלי מבחינת התפתחות מקצועית. אלמלא הקורונה והשהות שלי בישראל בלי תעסוקה, לא הייתי חושב בכיוון הזה בכלל".

איך אתה מרגיש לגבי זה בדיעבד, עכשיו כשאתה בגמר?
"בדיעבד, זה הדבר הכי טוב שקרה לי בקריירה כי הכרתי את אסף גרניט דרך התוכנית, והחיבור היה מאוד מהיר. מתחילת הדרך אסף די כיוון לזה שאני אצטרף לקבוצה שלו".

באודישן הראשון ביקשת דווקא להיכנס לנבחרת של יוסי שטרית ולא של גרניט.
 "לא צפיתי בתוכניות לפני, לא הכרתי את השפים, ובחרתי ביוסי רק בגלל שהכל היה עניין של רושם ראשוני. החיוך שלו בא לי בטוב. כשאסף בחר בי, היה סוג של שוק כי לא צפיתי את זה בכלל. אבל ברגע שזה קרה, נפל לי האסימון שזה הדבר הכי נכון שיכול לקרות לי, כי יש איך להתפתח עם אסף".

אסף גרניט (צילום: טלית ארליך)אסף גרניט (צילום: טלית ארליך)

במקום ליהנות מ־15 דקות התהילה, למה לברוח ללונדון?
"עשיתי בדיוק מה שצריך לעשות. לא נכנסתי לתוכנית בגלל החשיפה הציבורית, לא מעניין אותי כמות הלייקים שאני אקבל לפוסטים. הגעתי לתוכנית רק לטובת החשיפה המקצועית לאנשי המקצוע, וזה בדיוק מה שקרה, נחשפתי לאנשים הכי מובילים בקולינריה בארץ. חיפשתי מנטור ישראלי שאוכל להתחבר אליו ברמה האישית והמקצועית. פחות מעניין אותי מה הדודה בבאר שבע חושבת עליי".

ולאור התגובות ברשת, מה באמת הדודה בבאר שבע חושבת עליך?
"יש תגובות נחמדות מאוד ברשת וגם תגובות מחמיאות מאנשים ברחוב שעפים עליי, אבל גם יש תגובות לא טובות. רוב הביקורת עוסקת בזה שאני שחצן או שלא מגיע לי להיות בגמר. אני לא רואה את עצמי כאדם שחצן, ייתכן שככה זה מצטייר על המסך".

רוב השפים שמגיעים לגמר מנצלים את המומנטום כדי לפתוח מסעדה, אבל אתה סללת לך דרך להיות שף במסעדה של גרניט.
“זה לא סותר את הכיוון של לפתוח מסעדה בעתיד. אני רוצה ביום מן הימים לפתוח מסעדה, אבל עכשיו זה ממש לקפוץ מעל הפופיק, לפתוח מסעדה אחרי 15 דקות תהילה זה לא מספיק. חשוב לי להשקיע ולעבוד קשה כדי להשיג את מה שאני רוצה. המשפט שמוביל אותי מאז שאני ילד הוא 'מה שבא מהר הולך מהר'".

תיק סכינים

לצד פלס, יתחרו בגמר הפיינליסטים יהונתן שרביט ואביתר מלכה.

אתה המתמודד שהגיע לתוכנית עם הרזומה הכי עשיר, ולמרות זאת לא הצטיינת באף אחת מהמשימות האישיות. התאכזבת?
"ציפיות יש רק במיטה, לא הייתה שום תחושת חמיצות או אכזבה מעצמי, רק רצון להיות יותר טוב. בסופו של דבר זו מערכה בקרב. אני בן אדם שמנתק את האגו מהדברים האלה. להצטיין זה יפה ונחמד אבל בסופו של דבר מה שחשוב הוא המטרה. ודווקא בגלל שלא קיבלתי הצטיינות - זה גרם לי לרצות את זה יותר. ביקורת היא דבר בריא וצריך לדעת לקבל אותה ולהתפתח בזכותה. החוויות שחוויתי במהלך החיים נתנו לי תיק סכינים כזה ששכלל אותי כאדם. הפכתי להרבה יותר מפוקס וממוקד מטרה ולא מתרגש מרעשי רקע".

בחצי הגמר היה פלס הראשון לקבל כרטיס עלייה לגמר, וגרניט אמר שיש לו "קילר אינסטינקט", כמי שיודע מתי להשחיז את הסכין ולנצח. "ברגע החשוב קיבלתי את זה, וזה היה יותר מתוק מהכל", הוא אומר.

מה עשית אחרי הצילומים?
"בשמונת החודשים האחרונים עבדתי בירושלים אצל גרניט במין תפקיד בחברה שלו שהיא סוג של יחידת קומנדו של כל החבר'ה של 'מחניודה'. בתקופה הזאת יצא לי להסתובב בכל המסעדות בירושלים וגם נסעתי למסעדות שלו בפריז ובלונדון כדי לחוות את הדנ"א של החברה בצורה אינטנסיבית וממוקדת לפני המעבר שלי ללונדון. פתאום מהמקום התלוש הזה של אובדן הישראליות - נזרקתי לחבורה מדהימה של אנשים בירושלים והתחברתי בחזרה לישראליות המחוספסת. לחזור למקורות ולהיות שוב בבית זה מדהים".

באיזה שלב בתוכנית אסף הציע לך לעבוד אצלו במסעדה?
"שבוע אחרי שנגמרו צילומי התוכנית, הייתה לי פגישה מסודרת עם אסף והוא הציע לי לעבור ללונדון. זה קרה מהר מאוד. עליתי על הגל ונתתי לעצמי לגלוש עליו. לפעמים אני מרגיש שאני צריך לצבוט את עצמי כדי להבין שזה לא חלום: מגיפה עולמית, ובאותה נשימה התוכניות שלי קיבלו חיבוק עוטף מבן אדם מדהים כמו אסף עם שאיפות להתפתחות שלא עוצרות. במקום להיות סו שף במסעדה בלונדון כמו שרציתי לפני הקורונה, אני שף של מסעדה של אסף. זה פשוט הזוי איך הדברים הסתדרו בסוף".

פלס, מרעננה במקור, חי בארצות הברית בשבע השנים האחרונות. באודישן שלו סיפר כיצד כשעבד במסעדת “ז’אן ז’ורז’” בניו יורק, העטורה שלושה כוכבי מישלן, זכה ערב אחד להכין את האוכל לאחד האורחים, הנשיא לשעבר דונלד טראמפ. "לא בא לי לדבר על דונלד טראמפ כי זה הופך להאשטג", הוא אומר. "לא הייתי השף של המסעדה, הייתי שם רק בורג במערכת, ויצא לי לבשל את אחת המנות שהוא אכל באותו ערב. הערב הזה לא היה כל כך משמעותי בעיניי. לא התנהגנו אחרת כי זה היה דונלד טראמפ, זה היה עוד סרוויס באותו שבוע באותה שנה.

הסטנדרטים גם ככה מאוד גבוהים. הדבר הכי מגניב במסעדות בסדר הגודל הזה הוא שזה לא משנה מי בא לאכול - אמא שלך, נשיא ארצות הברית, ביבי נתניהו או אדם שחסך כסף כל החודש כדי להגיע למסעדה. נקודת המבט של שף ומסעדן לא צריכה לראות שום הבדל, והוא צריך לתת את אותו כבוד ולבוא עם אותה תשוקה למנות. כל כך הרבה מפורסמים אוכלים שם קבוע כמו ברוס וויליס, ליאונרדו דיקפריו, ביונסה וג'יי־זי. אבל חוץ מהם יש המון קליינטורה לא מוכרת, ואתה צריך לספק לכולם בדיוק את אותה חוויה. אם מישהו מיוחד בא לאכול ואתה נותן לו יחס אחר, זה מושחת בעיניי".

כבר בגיל 6 גילה פלס את התשוקה שלו למטבח: "בגיל מאוד צעיר הייתי מכין ארוחות ערב בבית. נמשכתי לזה וקיבלתי תמיכה גדולה מהמשפחה. גדלתי בבית שתמיד יש בו ארוחת צהריים וארוחת ערב, ויושבים סביב שולחן משפחתי ומספרים חוויות. בגיל 13 הצטרפתי לאבא שלי ליום בעבודה ויצאנו לאכול צהריים במסעדת 'איל פסטיו', מסעדה איטלקית אותנטית. שאלתי את הבעלים, שהיה מיודד עם אבא שלי, אם אני יכול לבוא ללמוד לבשל, והוא אמר לי: אם אתה גבר, תבוא מחר באוטובוס לשטוף כלים. למחרת בבוקר עליתי על קו 47 מרעננה לאבן גבירול בתל אביב והתחלתי לעבוד שם. זה היה מרעיש בעיניי, ככה עבדתי כל חופש גדול עד הצבא. ויתרתי על טיולים עם חברים ועל בילויים. הייתי עובד משש בבוקר עד הלילה. התחלתי בשטיפת כלים, ניקיון ירקות והכרת חומרי הגלם עד שנתנו לי לבשל".

פלס סיים תיכון במגמת אמנות, שירת בפלס"ר 401 של השריון ומשם נסע לטיול הגדול אחרי הצבא. בגיל 24 טס לניו יורק כדי ללמוד במכללה הגבוהה ללימודי קולינריה. את הלימודים סיים בהצטיינות, ומשם הדרך למסעדת "ז'אן ז'ורז'" הייתה קצרה: "במהלך הלימודים כל תלמיד יוצא לסטאז' לשלושה חודשים, ויש יום שבו מגיעים מסעדנים מרחבי ארצות הברית כדי לצוד כישרונות. עברתי ארבעה ראיונות לעבודה ב'ז'אן ז'ורז'', היו עוד 30 סטודנטים, ואני נבחרתי. בסיום הסטאז' השף אמר לי: 'יש לך מקום מובטח אצלנו, נחכה לך עד אחרי שתסיים את הלימודים', וכך היה. סיימתי את הלימודים ראשון בכיתה. התחלנו 155 תלמידים וסיימנו רק 28 כי זאת תוכנית לימוד מאוד קשוחה. התחלתי לעבוד במסעדה והתקדמתי עד לתפקיד של סו שף".

שחקן חדש בשכונה

במסעדה הוא גם הכיר את אשתו מריה. "היא עבדה כמארחת במסעדה ואזרתי אומץ להציע לה לצאת איתי לדייט", הוא מספר. "מהר מאוד זה התפתח לסיפור אהבה נועז. יצאנו שלוש שנים והתחתנו לפני שנתיים בניו יורק".

היא יהודייה?
"מה זה משנה מה הדת שלה? אני לא מעוניין שאנשים ידעו מה הדעות הפוליטיות שלי, מה הרקע הסוציואקונומי שלי או מה הדת שלי. דברי איתי על כמה שאני אוהב אותה וכמה שהיא מיוחדת בעיניי. זה הכי חשוב מהכל".

נגעתי בנקודה רגישה?
"אנחנו חיים במדינה מוזרה ששופטת ומבקרת, ואני לא רוצה להרחיב על זה. בחרתי להתחתן איתה כי אני אוהב אותה והיא אישה מדהימה ואין קשר לזיקה שלה לשום דת. החובה שלנו כבני אדם היא לא להסתכל על אדם מאיפה הוא הגיע ולמה, אלא לנקות את השיפוט המקדים הזה".

מה דעתך על המתחרים שלך?
"אני חושב ששניהם אולטרה־מוכשרים. היתרון שלהם עליי מבחינה קולינרית הוא שהם חיים ונושמים את הקולינריה בארץ, את חומרי הגלם, מכירים את החך הישראלי. אבל אני אוהב להיות אנדרדוג כי זה דוחף אותי לשאוף יותר גבוה ולהיות יותר מוצלח. היתרון שלי הוא שאני חשוף לתרבויות אחרות, לטכניקות אחרות. במסלול שעברתי פיתחתי הבנה עמוקה של אנשים ועור של פיל".

כמי שהגיע ממטבח צרפתי עם חינוך מישלני, איך הסתגלת לקולינריה בישראל?
"פיתחתי קו חדש לחלוטין. החשיפה למטבח הישראלי המתפתח היא חסרת מעצורים, בעיקר כשזה משולב עם היכולות הטכניות שצברתי. כיום, ממקום יותר אינטליגנטי, אני יכול לפתח את זה למחוזות שלי, ולחבר את הטכניקות שלי עם הטעמים הישראליים. העובדה שאנשים בעולם מתלהבים מהמטבח שלנו היא ברורה, יש לנו טעמים מיוחדים ואקזוטיים. אנחנו השחקן החדש בשכונה".

מה היית רוצה שיקרה בסוף הדרך?
"בסוף הדרך אני רוצה לראות את עצמי חי ונושם בארץ. אני רוצה שיהיו לי קשרים חזקים בישראל, שיהיו לי עסקים בארץ. כרגע אני מתפתח עם אסף בלונדון. השמיים הם הגבול, ככה זה מרגיש עם אסף, וזה נעים ונחמד".