אף פעם לא הבנתי את כל המהומה סביב "הזמר במסכה". בסך הכל, משחק ניחושים שגם אם אתה מצליח לפענח אותו, לא יכתיר אותך בתואר החכם באדם. או שאתה קולע או שלא. לא אכחיש שגם אני מסתקרנת לדעת מי האיש מאחורי המסכה וגם אני מוצאת את עצמי בוהה עם הלסת שמוטה, ממש כמו צדי צרפתי, כאשר גיבורנו עומד לחשוף את עצמו. אבל כל החוויה הזאת אורכת בערך שניה וחצי, ואחריה ירידת מתח, ובעצם שום דבר וכלום אחד גדול. ממש כמו לצאת מסרט לא מוצלח שנשכח מיד עם צאתך מהקולנוע.   

אז יופי, גילינו שמי ששר את "ריקוד מושחת" היה רון שחר. אז? הסתיים המתח, מה הלאה? אז יהיו כאלה שיגידו שבימים אלה של קורונה, נחמד לצפות במשהו קליל ומשעשע כמו "הזמר במסכה", ואני שואלת: מה משעשע פה? ג'רי סיינפלד משעשע. 

בשביל לשעשע, הפרפורמרים צריכים להיות מצחיקים. מה או מי מצחיק שם? אם אופירה אסייג שואגת מצחוק וכמעט נופלת מהכסא על כל נפיחה מילולית של מישהו מהפאנל, זה לא אומר שהיא עצמה מצחיקה. שחר חסון אמנם קומיקאי מוכשר, וגם לסטטיק לא חסרים פאנצ'ים חביבים פה ושם, אבל בואו, אני לא צוחקת. שניהם נראים לי כמתאמצים להצחיק. הייתי מעדיפה לראות את שחר חסון בסטנד אפ בלעדי שלו כשהוא בא עם חומרים שהכין מראש בבית מאשר כשהוא מאלתר במקום.

הפורמט עצמו משעמם. כמה אפשר לשמוע אנשים שרובם לא יודעים לשיר, אולי מלבד מי שביצעה אתמול את השיר של וויטני יוסטון מ"שומר הראש"? הם אמנם לא אמורים להיות זמרים מקצועיים, אבל כשהפאנל יוצא ממש מעורו ושופך עליהם שבחים כאילו כל אחד מהם הוא לפחות פברוטי, ואופירה מרגישה "צמרמורות בכל הגוף" מה"נאמבר המדהים", כשכל מה שהם עושים, זה ביצוע בינוני מינוס, אז מופע ההתלהבות המוגזמת הזאת הופך להיות פתטי ולא סוחף.

וכמה אפשר לראות את אותו מיחזור של שופטים? את סטטיק ובן אל ראינו לא מזמן בפאנל השופטים של "הכוכב הבא", ועכשיו תקעו לנו אותם שוב לגרון. 

אבל שיא השיאים אתמול היה מצעד הליקוקים הבלתי נגמרים של חברי הפאנל לאופירה אסייג. שחר חסון החניף לה על כמה שהיא יפה ומתלבשת בסטייל בכל פעם שהיא יושבת בקרבתם. הוא גם רצה להזמין אותה לסלואו מרוב שהיא כל כך יפה. תגיד, מר חסון, לא נסחפת? מילא היית אומר שאופירה אישה חזקה בעלת נוכחות, שאומרת את אשר על לבה בלי לפחד. נו שוין, על טעם ועל ריח כמו שאומרים. 

אני רק תוהה מה עומד מאחורי כל החנופה הזאת והסגידה האלוהית, לאישה שלאחרונה, אם שמתם לב, התחילה לדבר על עצמה בגוף שלישי: "בשפה של אופירה, מה ששלו שלו". כאילו היא המציאה את הביטוי, שקיים כבר משנת תרפפ"ו. האם זה פחד ואימה מאותה אישה חזקה? אתמול, מסע החנופה והליקוקים הזה גרם לי לתחושת קבס שעלתה בגרוני.

דבר אחד ייאמר לזכות התוכנית הזאת, ואלה התלבושות המדהימות והדמויות הססגוניות, כמו גם עידו רוזנבלום שהוא היחיד שבאמת מחזיק את התוכנית ומעניק לה חינניות קומית ומשעשעת. אני תוהה מתי יעלו לבמה את מעצבי התלבושות והחייטים, שיזכו לשמוע מחיאות כפיים סוערות .