את העונה השנייה שלה סיימה "יורשים" עם אחד הטווסיטים הכי גדולים שנראו על המסך. הסדרה של HBO הלמה בצופיה כאשר הם ראו את קנדל רוי נותן הצהרת תקשורת מפתיעה ששורפת באופן סופי (אולי) את כל הגשרים שלו עם עם אביו, איל התקשורת המפוקפק לוגאן רוי. בפרסי "האמי" התלהבו והעניקו באופן מוצדק ל"יורשים" את מירב הפרסים המרכזיים והצופים חיכו בקוצר רוח לראות מה יעלה בגורלם של המשפחה הכי לא מתפקדת בטלוויזיה, מאז משפחת בלות'. אלא שאז הגיע הקורונה ואילצה את יוצרי הסדרה לדחות בכמה חודשים את הצילומים. 

אז אחרי חודשים ארוכים של ציפייה, בשבעת הפרקים הראשונים של העונה, "יורשים" ממשיכה באותו קו ונפתחת בדיוק איפה שהיא הסתיימה. הסדרה מציגה את שלל הדמויות מתמודדות עם התוצאות של פניית הפרסה המפוארת של הבן הבעייתי והמרדני של המשפחה. זאת בעוד קנדל עצמו עובר עוד שלב במטמורפוזה הבלתי נגמרת שלו ועובר מהרובוט האובדני שהיה בעונה 2, ללוחם צדק פמיניסט בעיני עצמו, מלא בחשיבות עצמית ותחושת ניצחון לא מוצדקת.



באמת שזה נפלא לראות איך מתנהג אדם שכזכור מסוף העונה הראשונה, אחראי למותו של מלצר חף מפשע, בצורה כל כך חסרת מודעות. בכך קנדל הופך לסוג של אתנחתא קומית בעונה השלישית שזקוקה לכך, בעקבות הכיוון הדי אפל שחלק מהדמוית בו פונות אליו. 

אב המשפחה לוגאן רוי, האנטגוניסט המרכזי בחייו של קנדל, ממשיך בדרכיו הדמגוגיות להוביל את החברה המשפחתית לכיוונים מסוכנים מאי פעם, כאשר המדינה, מחזיקי המניות והרוכשים הפוטנציאלים סוגרים עליו מכל הכיוונים. מי שמנסה לתבוע את מרותה על החברה היא שיבון רוי, שמשתדלת בקושי רב להתחמק בין חצי הרעל הגבריים שנורים על ידי אחיה ואביה. עם זאת, בעונה השלישית קל לפקפק באותנטיות בניסיונותיה של שיב להוכיח שנשיותה הופכת אותה לשונה בצורה מהותית ממשפחתה, בשל המעשים המפוקפקים שהיא עצמה מעורבת בהם.

מי שעובר שינוי לכיוון אפל יותר הוא בעלה של שיב, תום, שמפתח שבעקבות מצבו המשפטי המורכב מפתח אובססיה לעתידו הפלילי. זה הופך אותו לדמות באופן משמעותי יותר אפלה ועצובה והקומיות שלו קצת חסרה לי בצפייה בפרקים. עם זאת, הדינמיקה הכל כך אהובה בין לבין בן הדוד גרג, שנמצא גם הוא בתסבוכת משפטית לא קטנה, ממשיכה להיות הלב של הסדרה.

עוד מערכת יחסים מעוותת וביזארית שממשיכה להתפתח היא הדינמיקה בין רומאן וג'רי, היועצת המשפטית שמקבלת תפקיד חשוב יותר בעונה השלישית והופכת לאחת הדמויות המרכזיות בה. עוד לא ברור כל כך לאיזה כיוון הרומן המוזר הזה הולך אבל אי אפשר להכחיש שקשה להוריד ממנו את העיניים. רומאן גם הוא מקבל טוויסט מעט רציני יותר העונה ומרגיש שהוא מאמץ יותר ויותר את הצד האפל שלו, דבר שמקשה את ההזדהות איתו יותר מתמיד ובתור צופה אני מודה שהתחלתי טיפה לתעב אותו. עם זאת, הערות הביניים המעליבות שלו ממשיכות לתבל כל סצנה שבה הוא משתתף.  

''יורשים'' זוכה בפרס הדרמה הטובה ביותר (צילום: רויטרס)''יורשים'' זוכה בפרס הדרמה הטובה ביותר (צילום: רויטרס)

העלילה המרכזית של העונה השלישית ממשיכה באופן ישיר את סיום העונה הקודמת ומתרכזת במחזיקי המניות שעתיד "ווייסטאר רויקו" תלוי בהחזקותיהן בחברה. לקאסט מצטרף השנה השחקן זוכה האוסקר אדריאן ברודי בהופעת אורח. ברודי מגלם את ג'וש ארונסון, מחזיק מניות בעל ערך רב שלוגאן וקנדל מנסים לתמרן, על מנת שיתמוך בהם בפגישת מחזיקי המניות המתקרבת. ברודי הוא תוספת אמנם קטנה אבל מאוד נכונה והפרק בו הוא משחק תפקיד מרכזי, מהווה אחד מרגעי השיא של העונה. 

סיר הלחץ המבעבע מגיע לנקודת רתיחה העונה בפרק החמישי, בו עתיד החברה תלוי על בלימה בפגישת מחזיקי המניות. מדובר במותחן מורט עצבים כפי שרק "יורשים" יודעת לספק. באופן כללי הסדרה ממשיכה לעלות את רמת הסיכונים כך שכל פרק מרגיש חשוב כמו פרק סיום. מערכות היחסים המבוססות על שליטה ממשיכות לספק דרמה, כאשר כל דמות שאולי נראית כאילו ידה על העליונה על דמות אחרת, יכולה למצוא את עצמה בסצנה הבאה מושפלת על ידי דמות נוספת שנמצאת מעליה בשרשרת המזון. אף אחד לא בטוח בבריכת הכרישים הזאת. 

בנוסף, העונה יותר מאי פעם קשה להבין מה מתכננת כל דמות ומה עומד להיות המהלך הבא שלה, לכולם יש אג'נדה נסתרת וכולם מנסים תמיד לדפוק את כולם. לקראת אמצע העונה, הסדרה לוקחת כיוון מפתיע עם עלילה פוליטית ששולחת את בני המשפחה לוושינגטון. לרגע זה הרגיש כאילו צפיתי בפרק של "בית הקלפים".

אמנם קשה להתכחש לעובדה ש"יורשים" היא תוצר של האקלים הפוליטי שנוצר בעקבות בחירתו של דונלד טראמפ, אך העלילה הזאת הרגישה מעט תלושה וכפויה וחבל שכך. יש לציין ש-HBO לא שחררה לתקשורת את שני הפרקים האחרונים של העונה ומניסיון העבר, יש לצפות לסיום בומבסטי כמו תמיד. 

למרות העלילה הזאת ולמרות שהסדרה לקחה כיוון קצת פחות קומי בעונה הזאת, בים בלתי נגמר של סדרות ושירותי סטרימינג, HBO ממשיכה להוות שנה אחר שנה עוגן של איכות טלוויזיונית והיא בהחלט יכולה להתגאות בסדרת הדגל שלה. אם תראו סדרה אחת השנה, כדאי לכם שזאת תהיה "יורשים". למרות שהיא לא תמיד קולעת עדיין מדובר בסדרה הכי טובה בטלוויזיה.