העלילה מלווה את וי וג'ינקס, אחיות שהתייתמו מהוריהן לאחר המאבק בין תושבי זאון לשוטרים מפילטובר. בהמשך ייווצר בין המעמדות גל אלימות חריף שמסבך גם אותן על הדרך. מלבד הנוסטלגיה שמעוררת הסדרה, היא מצליחה להסביר הרבה גם על המציאות שבה אנו חיים. לא תמיד אפשר להסתכל על הפרשי מעמדות מהצד, ועם ארקיין - מקבלים נקודת מבט מרעננת על כל הבלגן הזה. אם אהבתם, ודאי תשמחו לשמוע שהעונה השנייה כבר בהפקה.
בתפקיד דרמטי ראשון, מצליח הארט להעביר משהו שלפעמים לוקח שנים לעשות - אמת. למרות שהביוגרפיה שלו קצת מזכירה בחלקים את העלילה, זה פשוט עובד טוב. הדינמיקה עם סנייפס מעלה שאלות על מה זה אחים, מה זו הצלחה, והאם יש דרך לשלב את השניים בלי ליפול בדרך. לסיכום, משחק טוב, עלילה מרתקת, וגם נשארתי במתח. והמלצה קטנה גם להארט - אל תשבור את לבנו, ותמשיך לעוד כמה תפקידים דרמטיים על המרקע. זה מרענן כמו סודה קרה ביום חם.
הסדרה, בת תשע העונות, מלווה פירמת עורכי דין בניו יורק, אבל מתחילה בכלל ממייק. חלומו היה להיות עורך דין, אבל במקום הוא נזרק מלימודיו ומנסה להיכנס לתחום מהדלת האחורית. במקרה הזה, הדלת עוברת דרך עסקת מריחואנה ועוקץ של המשטרה. בעזרת הזיכרון המטורף שלו, הוא נכנס בכל זאת להיכנס לפירמה, ומצליח איכשהו לתחמן את כולם.
איך בחור שעף מהרווארד נכנס לאחת הפירמות הנחשבות בניו יורק? כמה גשרים הוא יצליח לשרוף? אם עדיין לא היה לכם כוח להישאב לסדרה, תתכוננו להתאהב. אני יודעת שתשע עונות הן התחייבות לא פשוטה, אבל זה שווה את זה. ויותר מזה, יש מצב שתתחילו לקנות בגדים מחויטים מרוב הזדהות.
לכאורה, לבילי יש הכל - בית גדול, בעל נאה ומצליח, ושני ילדים מתוקים. למרות זאת, משהו חסר לה, והיא מוצאת את עצמה מפנטזת יותר ויותר על ההוא שנשאר מאחור. למרות שדאגה להסוות את מעללי העבר, האקס הפרוע והמתירני שלה חוזר לחייה בפלאשבקים ללא התראה מוקדמת.
בבת אחת נזכרת בילי באורח החיים המשוחרר שלה כשהייתה סטודנטית לפסיכולוגיה, כשהחליטה שהיא טועמת את העיר בביסים גדולים. מאוד. מה יעלה בגורל הקשר שלה עם בעלה? האם היא תיתן דרור לתשוקות הנסתרות שלה, או תילחם על שלום בית חרף מה שבוער בה בפנים?
לפני מספר חודשים, לא היה לנו מושג שדרום קוריאה יודעת בכלל לייצר להיטים טלוויזיוניים. ואז הגיעה הסדרה 'משחקי הדיונון' ששינתה את כללי המשחק, תרתי משמע. הסדרה "דין גיהנום" מגיעה מאותו בית רוחני, מדרום קוריאה, ומצליחה להקריפ כמעט באותה מידה. אמאל'ה.
בכנות, נהניתי מ"משחקי הדיונון", כנראה כי זה היה כל כך הזוי ורחוק, אז זה הכניס אותי להרפתקה. עם "דין גיהנום", רציתי רק לסגור את הטלוויזיה ולסובב אותה. לראות את האיש המסכן הזה שם, כשהוא רץ ברחוב ובורח מהמלאכים שנראים כמו הענק הירוק על ספידים - קשוח מדי. גם לאוהבי הז'אנר, ולאלה שעפו על הדיונון, לא בטוח שזאת הסדרה בשבילכם. נסכם בנקסט.
התרעות פיקוד העורף