לאחר שגברו על 15 מתמודדים מחופשים, שלישיית הגמר – הגורילה, הספגטי והשיבולת – נפגשו על הבמה של התוכנית שכולנו אוהבים לצקצק על עצם קיומה, אבל לא יכולים שלא לצפות בה.
אבל לפני הכל, בואו נדבר רגע על העונה שהייתה. הבחירה של ההפקה להגדיל את מספר המתמודדים, ולשלש את מספר הפרקים ללא חשיפה תרמה בעיקר לבלבול אצל הצופים. היה קשה לעקוב, ולעיתים אף מתסכל להבין באיזה שלב של התוכנית אנחנו נמצאים (בינינו, לא שזה משנה משהו). וכן, גם שולחן השופטים שנשאר באותו ההרכב סיפק לנו הומור קליל ורגעים חביבים על המסך, לעיתים אפילו מיותרים.
כמו בבושקה של דמויות (דמות בתוך דמות בתוך דמות) קיבלנו את רותם שפי, ולמרות התרגיל שהיה פה (רגע, תכף נגיע לזוכה הגדול) אפשר לציין לטובה את השירה שלה, וגם כמובן להצטרף לדעת השופטים ולהמליץ לה לוותר על הדמויות למיניהן, באמת שאין צורך.
כמובן, שגם כאן היה צורך במריחת זמן מסך, והפעם קיבלנו אותה בדמות הזוכה הגדול של העונה שעברה, הלא הוא צחי הלוי. הישיבה שלו בשולחן השופטים הייתה חביבה בהחלט, הצורך להכניס אותו לתוך הרמזים היה לא ברור ותרם בעיקר לבלבול (אין כמו הצצה לאלבום התמונות של צחי ולוסי כדי לזרוק לנו רמז שלא יגיד לנו שום דבר כמובן).
"אני מפסידה לך בכבוד", הודיעה אופירה בזמן שסטטיק קורע חתיכות נייר לצידה. השופטים טעו לחשוב שמדובר ברן דנקר, לא ברור למה אגב, ומה שנקרא – אכלו את הכובע ולפי החיוך של גבסו הוא נהנה מאוד להגיש אותו.
התרעות פיקוד העורף