לראשונה מאז עזב את עולם העיתונות לטובת דברור עסקי הגז של תשובה, הכתב הפוליטי הוותיק של חדשות עשר לשעבר נדב פרי נפגש עם המתחרה הוותיק (וגם החבר) עמית סגל לשיחה. על הפרק: ההצעה שקיבל לפקד על גל"צ, המתחרים בחדשות 13 והטור המשותף עם קלמן ליבסקינד - שלבקשת בנט נגנז. האזינו לחלק מהשיחה.

הקריירות שלנו היו שזורות זו בזו. אני התחלתי בגל"צ ב-98' ואתה באת שנתיים אחרי.

"העולם שאתה סיקרת והעולם של היום הוא עולם שונה מאוד. אתה ואני אז היינו כתבים. 'זוג או פרט' היתה תוכנית של כתבים. כתב בטלוויזיה פירושו שאתה בא ועושה את הכתבה של מה היה היום בכנסת. כדי לשבת באולפן באותם ימים רחוקים לא היה די בכך שתתאפר אלא גם היית צריך להביא אינפורמציה, על לשבת באולפן שישי או במקבילה שלו בערוץ 10 היה צריך לקרות משהו חריג, והעולם של פרשן הוא עולם אחר לגמרי. הוא עולם שקודם כותבים "עמית אולפן 60 או 90 שניות" ואז שואלים אם יש לך מה להגיד. היתרון היחיד שלי על חלק מעמיתי שאני מוגדר פרשן אבל עובד כמו כתב. יש לי טלגרם שאני מעדכן בו על כל שטות שקורית.

"אנשים אומרים לי לאחרונה 'לאן נעלמת?', אני אומר לא נעלמתי, ככה זה צריך להיות. שנה ראשונה לממשלה אתה לא צריך לבוא לאולפן כל יום. נגמר הסיפור... אני תוהה הרבה האם השיא מאחוריי. יכול להיות שהשיא של הכתבות הפוליטית בישראל למאה השנים הקרובות מאחורינו".

איך השפיעה עלייך העזיבה שלי?

"אני זוכר כל מיני דברים שאמרת לי שבהתחלה לא הבנתי ואחרי שנתיים שלוש אימצתי אותם. ואז חשבתי שתוך שנתיים שלוש גם אני ארצה לעזוב. באמת ב-2017 היה לי משבר גדול בכתבות ואמרתי שאני רוצה לעזוב להיות מפקד גלצ או משהו כזה. הציעו לי להיות מפקד גל"צ, תודה לאל שלא נקלעתי לדבר הנורא הזה... וזה לגמרי עבר לי אני לגמרי אוהב את מה שאני עושה... (מצד שני) יכול להיות שעכשיו זה קורה... אני לא יודע מה יהיה".

אז אתה לא אומר "אני אפרוש כעיתונאי".

"לא, ממש לא. אני אפרוש כשאני אעשה משהו שמעניין אותי. הכי היה בא לי להיות מוטי קירשנבאום כזה, או ירון לונדון. שגם בעשור השמיני הם חיוניים. אתה צריך להיות עירני לנעשה סביבך.... הכי היה בא לי להיות מוטי קירשנבאום כזה, או ירון לונדון. שגם בעשור השמיני הם חיוניים. אתה צריך להיות עירני לנעשה סביבך. מי צריך היום יותר את מי, אתה את חברת החדשות של ערוץ 12 על כל הטקס הנלווה לה, או הם אותך על כל הארוע התקשורתי הנלווה לך? כמו שאתה מבין חשבתי על זה לא מעט פעמים, בתקופות של חיכוכים במערכת, תקופות שבהן הסכסוך 'רק ביבי' - 'רק לא ביבי' מחלחל גם פנימה וסודק את המרצפות, תקופות שבהן אתה בשיא תשומת הלב ויש פעמים שאתה קם בבוקר ואומר 'אני אקים ערוץ ואני אעשה זה, וכולם יראו אותי'. בוא אני אגיד לך ככה, יש היום יותר כוח מאי פעם למי שיש לו נוכחות עצמאית ברשתות, והכוח הזה עדיין לא מתקרב בכלל לכוח של המותג הזה שנקרא '12'".

עמית סגל (צילום: יוסי אלוני)עמית סגל (צילום: יוסי אלוני)

אז ריקלין אמר

איך יכול להיות שכל הביקורת המאוד נוקבת שאתה מפנה לכל העולם לא מופנית כלפי חדשות 12?

"קולגיאליות. יש כללי משחק, אני לא עושה לייק לציוצים נגד עמיתים שלי. גם אני מאוד לא אוהב את מה שהם עושים, אני אתווכח איתם באולפן 1000 פעם, אבל אני בחיים לא אצא נגדם, למעט מקרים חריגים זה גם המקרה השני, משער שיש הרבה אנשים במערכת שלא קל להם לשמוע את מה שאני אומר אבל לא שמעת את אמנון אברמוביץ תוקף אותי אף פעם".

כן, אבל כשאבישי בן חיים כותב איזה טוויט, על משהו, אני לא זוכר מה זה היה, שהוא מסביר ליאיר נתניהו 'בוא תגיד לי איך אני עוד יכול לעזור לאבא שלך' והוא ננזף על זה בערוץ 13, אתה ישר קם להגן עליו, למרות שאתה יודע שמה שהוא עשה זה לא עיתונאי ואתה עיתונאי.

"אבל הם לא עיתונאים! למה כל העצות האסטרטגיות שפרשני 13 עושים או השירות המשפטי העלוב שמוענק לצופים בשם ההתגייסות המוחלטת לטובת הפרקליטות שבו כבר הסבירו 1000 פעם שכל המשפט זה סתם, כבר צריך לקחת את ביבי לכלא ולטובת הנוחות להמשיך את המשפט. תשמע זה דבר ירוד, אני חשוב שאבישי הוא תיקון. אני אישית שבע, אבל המחנה שלי מרגיש רעב. וגם אני עדיין רואה בתוכניות אולפן מסוימות, שבוע שעבר, לא רוצה להגיד את השם, שבעה פאנליסטים כולל המגישה, חמישה מהם אנשי שמאל, שניים מהמשותפת, שלושה שמאל ציוני, אחד ימין לא ביביסטי ואחד ימין ביביסטי, זאת אומרת אחד מול שש, למה? לא הבנתי איפה זה כתוב? למה זה צריך להיות ככה? למה? זה מטריף את דעתי".

זה אגב הזעם המכונן שלך. עכשיו תשמע, כי בסוף יבוא אליך אדון ריקלין, חברך בדימוס, ואולי גם לעתיד, ויגיד לך אדוני, כי אתה משקר לעצמך. כי אתה לא יכול לעשות את הדברים האלו מערוץ 12, ערוץ 13, בשביל זה אתה צריך את ערוץ 14.

"הפוך אני אומר, אני לא מוכן להיות בערוץ 14 מהטעם הפשוט שזה כאילו אומר שבאמת 12 זה ערוץ השמאל ו-14 הוא ערוץ הימין ואני לא מקבל את ההנחה הזאת".

יגיד לך ריקלין זה שאתה לא מקבל אותה לא אומר שהיא לא נכונה.

"אז יגיד ריקלין, וריקלין וחבריו מעולם לא קבעו סדר יום. הם ישבו וצייצו ציוצים. אמנון אברמוביץ' ב-2005 שהותקף על סיפור האתרוג מימין כתב אז מאמר שאמר שהטהרנים משמאל והפובליציסטים מימין לא ילמדו אותו כי הם לא עבדו בחיים בעיתונות".

נפתלי בנט (צילום: מארק ישראל סלם)נפתלי בנט (צילום: מארק ישראל סלם)

הטור עם ליבסקינד שנגנז

אבל אתה היום קול דומיננטי ובולט בתקשורת ובציבוריות הישראלית ובפרט בימין הישראלי ויש לעמדתך ערך, אפילו ערך אתי.

"יופי, עכשיו אני יכול לתת לך דוגמא הפוכה? אני חושף פה לראשונה ששבועיים לפני הקמת ההמשלה הזאת, עוד לפני 'שומר החומות', כן? בפעם הראשונה שכמעט עלה בידי לפיד ובנט להקים ממשלה, דיברתי עם קלמן ליבסקינד, ושנינו סיכמנו שממשלה עם רע"ם זו חציית כל הקווים, ואז אמרנו אולי נכתוב איזה טור ביחד. שהכותרת שלו, לליכוד אמנם מגיע להיות באופוזיציה אבל לעם ישראל לא מגיע כזאת קואליציה, וכתבנו טור, כתבנו ביחד והתייעצתי עם אותם אנשים אם לכתוב אותו, ואני אומר לך בהערכה סבירה, שאם היינו כותבים אותו, כנראה לא הייתה קמה ממשלה. זה נשמע מטורף נכון? אמר לי את זה אחד, נפתלי בנט. הוא אמר לי תקשיבו אם זה מתפרסם אני לא אקים את הממשלה, שתדע. והתלבטתי מאוד אם לכתוב אותו, והחלטתי מאותם טעמים שאני לא אעשה את זה, כי המשמעות של זה הייתה שאני כבר שחקן מעורב. אתה כבר לא יכול לשחק".

לא חביבי, אתה כבר שחקן מעורב.

"לא אתה לא מבין, שחקן מעורב אבל יש הבדל. לא המצאתי שום דבר, אני עושה את מה שהם עשו ואני עושה אפילו הרבה פחות מהם. אני מוכן לשלוח למעבדה את הטורים".

הם הכוונה למי?

"לכל הברנעים והדרוקרים, ואני לא כתבתי אף פעם להיכנס בגברת ולא נתתי עצות אסטרטגיות למחנה".