“לשדוד את סבתא”, פרי יצירתן של ליאורה יסלזון, יעל לוטם (שגם ביימה) וטל ברדה, משודרת מדי יום שלישי ב"כאן דיגיטל" וברשתות החברתיות ומתעדת קשר יוצא דופן של סבתות ונכדות שבא לידי ביטוי בחברות בין־דורית והשראה הדדית. בכל פרק מככבות סבתות ונכדות אחרות, כשלצד שינפלד ומידן, מתארחות בין השאר גם חלוצת הזמר התימני ברכה כהן עובדיה, זמרת הלדינו כוכבה לוי והצלמת־אמנית אלה ברק עם נכדותיהן.
הפרק בכיכובן של שינפלד ומידן, שישודר ביום שלישי, 15 בפברואר, צולם בסטודיו למחול של שינפלד בתל אביב, הפועל זה 44 שנים, ובו תועדוהשתיים בעבודתן המשותפת: שינפלד בעבודתה עם להקת המחול שלה, ומידן בעודה מציירת. “אני חושבת שהוצגתי בפרק נוקשה וקשוחה מדי, שזה רחוק ממה שבמציאות”, אומרת שינפלד. “אבל זה קורה לפעמים בסרטים, כשרוצים לייצר דרמטיזציה”.
“כל חיי, מדי יום ביומו, אני חוקרת את המחול ולומדת ומתפתחת ורוקמת רעיונות חדשים. בכל בוקר מחדש אני מבלה בסטודיו שלי ונכנסת לעולם אחר, המנותק מהרעשים היומיומיים”. שינפלד היא סבתא לחמישה נכדים. מידן (25), ציירת, אמנית וסטודנטית ללימודי עבודה סוציאלית, היא נכדתה מבתה תמר ובן זוגה, איש התקשורת והיוצר קובי מידן.
הפרק כולל גם סצינה שבה נראים קטעי ארכיון של מידן כילדה רוקדת בסטודיו של סבתה. “התשוקה לאמנות באה מהבית, אלו דברים שלא באים יש מאין”, מספרת מידן. “הסביבה שבה את גדלה מספקת לך פרספקטיבה לראיית העולם. אני חושבת שאני רואה את העולם דרך המשקפיים של האנשים שסבבו אותי, וזה לא משנה אם זה בציור, או בריקוד או ביצירה. היה בי תמיד את המבט הפואטי והאמנותי, ספגתי זאת מסבתא, מאמא ומאבא”.
“זה היה מאוד מבאס ועצוב לא להתראות בתקופת הסגרים”, מוסיפה מידן. “פתאום לא יכולתי ללכת לראות הופעות שלה, לא יכולנו להתראות באשמת התקופה הזו. התקופה כיבתה את המפגשים שלנו, וזה לא היה קל כי אני מאוד קשורה אליה”.
התרעות פיקוד העורף