"אגדת חורבן": לפעמים עדיף תיאור אקדמי מפי היסטוריון לבוש מעיל זמש

אנחנו, חייבים להודות, די מאוהבים באותו “חורבן" ישן משנת 66 לספירה, שבה החריבו לנו את הרומאים ימ"ש את בית המקדש ושילחו אותנו לקצווי כדור הארץ. אנחנו עושים בחורבן הזה יופי של שימוש - מאיימים על עצמנו בחורבן בית שלישי, מזכירים כל שני וחמישי את אותה “שנאת חינם" שמצווה עלינו את לקח ההיסטוריה ומחייבת אותנו לנהוג בסובלנות כלפי האחר - מה שאנחנו מצליחים כמובן שוב ושוב לשכוח. בעוד עמים אחרים משתמשים במושגים יומיומיים יותר, בגובה העיניים וההיגיון הישר, כדי לנסח את דרכם ואת פתרון הקונפליקטים השגרתיים שנולדים בחיי קבוצות בני אדם, אנו, בני ישראל - גם במידה רבה של צדק כמובן - אוהבים להיתלות בענפיה הבומבסטיים של ההיסטוריה. של “החורבן".

הסרט “אגדת חורבן", פרי עבודתו של גידי דר, לפי תסריט שכתב עם שולי רנד, מתאר את חורבן ירושלים בידי גיסות רומי, על רקע המחלוקת בין שתי כתות המורדים - הקנאים, אנשיו של יוחנן מגוש חלב שחתרו להישגים מתקבלים על הדעת: משא ומתן עם הרומאים כדי להציל את שניתן להציל מירושלים, והסיקריים של שמעון בר גיורא, שחתרו למלחמת הכל או לא כלום, ברומאים וגם במעמד הכוהנים העשיר והמושחת.