אחת ההצלחות המפתיעות של התקופה האחרונה בטלוויזיה היא ריאליטי הריקודים "רוקדים עם כוכבים" של הזכיינית "קשת 12", ש"שבה מן המתים" בצעדי רומבה, אחרי שש עונות בזכיינית המתחרה "רשת". לכאורה, לא היה מדובר בסחורה הכי חמה בטלוויזיה - פורמט שירד מן המסך כבר לפני עשור, שלא פועל לפי כל האקסיומות של תוכניות הריאליטי בטלוויזיה - ללא סיפורים אישיים קורעי לב או דרמות גדולות, אך "רוקדים" זכתה להצלחה אדירה מרגע עלייתה.
אחרי "רוקדים עם כוכבים": זו התוכנית הבאה שתחזור לשידור
בערב הפתיחה שלה השיגה "רוקדים עם כוכבים" 24.4 אחוזי רייטינג, הנתון הגבוה ביותר להשקת ריאליטי מאז פתיחת העונה הראשונה של "הזמר במסכה" בספטמבר 2020, ומאז באף אחד מהפרקים לא ירדה מתחת לרף 20 האחוזים היוקרתי. החלטנו לבדוק עם מומחי טלוויזיה - מהו סוד ההצלחה של הריאליטי המפזז.
"הריאליטי הוא ז'אנר שממשיך להיות מאוד דומיננטי בטלוויזיה הישראלית למרות שבמדינות מערביות אחרות הוא נחלש בפופולאריות שלו", מסבירה ד"ר עלינא ברנשטיין, מרצה בבית הספר לתקשורת במסלול האקדמי המכללה למינהל. "המסך התמלא בהרבה מאוד תוכניות אוכל ובחלק מהתוכניות (לא רק ממוקדות באוכל), במיוחד מאז הקורונה, מאוד 'מורחים' כל התרחשות. מאז ומתמיד יש דגש מאוד גדול על הסיפורים האישיים של המשתתפים. עוד כיוון מאוד דומיננטי בהקשר הישראלי הוא הליהוק של מה שמכונה 'VIP'. על רקע כל הדברים האלה תוכנית עם סלבריטאים מוכרים מאוד במרכזה, בלי הרבה 'מסביב' אלא הדבר עצמו, בקצב מהיר של התרחשות בלי 'מריחות' זה ברור מדוע 'הזמר במסכה' ו'רוקדים עם כוכבים' מאוד מצליחות".
"התוכנית 'רוקדים עם כוכבים' חזרה לטלוויזיה בתקופה של שינוי במאפיינים הבסיסיים של תוכניות המציאות, תקופה שהכי מתאימה לפורמט שלה ועל כן הפופולריות שלה", מוסיף ד"ר מתן אהרוני, מבית הספר לתקשורת, אוניברסיטת אריאל. "'רוקדים עם כוכבים' ממשיכה את המגמה החדשה יחסית של תוכניות המציאות שמקדשות את המקצוענות ואת ההתמקצעות של המשתתפים, כשכעת הם מחוייבים להיות סלבריטאים. התוכנית היא ממשיכה טבעית של תוכניות הבישול המצליחות בסגנון 'משחקי השף' ו'המסעדה הבאה', שבהן מככבים בעיקר אנשי מקצוע ולא חובבים, או תוכניות שבהן המפורסמים מבטאים את יכולתם להתמקצע גם בתחום חדש כמו 'הזמר במסכה'".
"אם בעבר ציפו הצופים מהמשתתפים האנונימיים בתוכניות המציאות לעבור מסע אישי של שינוי פנימי, המתחיל עם סיפור חיים קורע לב, בתקופה הנוכחית של תוכניות המציאות את הסיפורים מחליפים הסלבריטאים, וזאת מכיוון שהם מראש מביאים עימם סיפור מסוים, המוכר לרבים. על כן, הדגש כעת מושם על מה שכנראה הצופים מקדשים יותר מכל – המקצוענות ובעיקר היכולת להתמודד בהצלחה עם שינויים ולהתמקצע בתחומים אחרים", אמר אהרוני.
האומיקרון על הרחבה
תזמון זה עניין של טיימינג, כך אומרים, נראה כי אין טיימיג טוב יותר לטלוויזיה כיפית, צבעונית ונטולת פוליטיקה ודרמות כואבות - מאשר אחרי שנתיים של מגיפה עולמית. "תוכניות ריאליטי מצליחות בארץ בערוץ 12 וגם בערוץ 13, כל יום יש ריאליטי, ישראלים לא שבעים מזה", אומרת פרופ' ענת פירסט, חוקרת תקשורת ודיקנית ביה"ס לתקשורת במכללה האקדמית נתניה. "אני חושבת שבעיקר הקורונה החזירה לנו את הריאליטי ביתר שאת. ההרגשה של להיות כלוא בפנים עם הבחוץ יצרה אהדה גדולה לריאליטי שהייתה קיימת, אבל הייתה בסימן דעיכה".
"מדובר בעונה שעולה עם דעיכתו של גל האומיקרון שפגע (ועודנו פוגע) קשות בקהל הצופים", הוסיף ד”ר יונתן אילן, חוקר ומרצה בכיר בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר־אילן, המתמקד במחקריו בהיבטים שונים של התרבות הוויזואלית ושל ייצור תרבותי. "וזה קורה עם סיומן של כשנתיים קשוחות של קורונה, שבמהלכן מהווה הטלוויזיה אמצעי משמעותי של בריחה ממגפה אכזרית. במובן הכי הבסיסי, אנשים רבים נסגרים בבידוד, ושם הרי אין יותר מידי מה לעשות חוץ מאשר לצפות בטלוויזיה. אבל זה מתבטא כמובן גם בתכנים הנבחרים: הקהל מגיע בסוף היום לתכניות האלו כשהוא מותש - נפשית, פיזית, ויש צמא לתכניות שלא דורשות עבודה; מקסימום פאן באפס מאמץ".
"אני מזהה כאן מהלך שקשור בעיניי לטלוויזיה שאחרי הקורונה בעולם: אנו מחפשים יותר טקסטים מנחמים", מוסיפה. ד"ר יסמין ששון, מרצה במנשר ובמכללה האקדמית ספיר, אשר מלמדת קורס על טלוויזיית ריאליטי. "העונה הנוכחית היא כזאת, יתרה מזאת לצפות ב'רוקדים עם כוכבים' בעונה הזאת, זה כמו לצפות במופע: ריקוד, תלבושות מושקעות בסטייל, משתתפים בגילים שונים, שיפוט אלגנטי לעניין, מוזיקה, ריקוד, אמנות - ממש כמו לצאת למופע מרהיב. רק בבית, בלי חדשות, בלי השפלות. שילוב קולע בין ריאליטי ספורט (כמו 'נינג'ה ישראל') לריאליטי כשרונות מוזיקלי"
"אנו צופים בשביל ליהנות ממופע מדהים. בשביל זה אנו צופים בטלוויזיה. מהדבר הכי נראה לעין, השיפוט שנעשה מעודן יותר. הפתיע אותי באודישנים הראשונים מהרגע שהשופט דוד דביר אמר שאוהב מאוד את מה שעדי אשכנזי עושה. זאת הייתה נקודת הפתיחה לעונה מעודנת ומלאת סטייל: השופט שמזוהה יותר מכל מהשפלת מתמודדים, ואף ציטוטיו שימשו למאמר אקדמי על תוכניות ריאליטי שנקרא 'כוכב מושפל', הופך למעודן. אני רוצה לקוות שמהלך זה זיהה כמו מחקרים אחרים שהקהל למעשה אינו נהנה מעינוי משתתפים, מהשפלה באודישנים", אמר ששון.
סקס מוכר
כבר לפני עשורים רבים טען זיגמונד פרויד, אבי תורת הפסיכואנליזה, כי מין הוא אחד משני הכוחות המניעים את הנפש (יחד עם המוות), על כן לא פלא שתוכנית שנוטפת מיניות עם רקדנים ורקדניות בלבוש מינימלי מעוררת עניין. "סיבה נוספת להצלחה של התוכנית הינה העניין שסוציולוגים והאנתרופולוגים מדברים עליו לא מעט - שסקס מוכר", אומרת פרופ' ענת פירסט מהאקדמית נתניה. "ואנחנו לא צריכים לראות סקס משמעותי ומיידי בטלוויזיה, אלא רמיזות לסקס (כמו ליטופים וריקודים) שגם השופטים וגם הרוקדים מבטאים ומתארים את היצריות הטבועה בחלק מן הריקודים, הדיבור על מיניות והניסיון לבטא אותה בריקוד עצמו, מושך אותנו לצפות".
"כמו כן", מדגישה פירסט, "בעידן הפוסט מודרני דימוי הגוף הוא משמעותי, בערוץ 12 למשל יש לנו תמונת מראה עם תכנית ה'נינג'ה ישראל', שם בולט הגוף הגברי השרירי, והגברים מזדהים עם זה בעניין של יכולת גופנית וגבריות. ב'רוקדים עם כוכבים', יש לנו את הרוקדות שהן הדוגמא למודל הגוף המושלם וגם הנשים, בעולם הדימויים מבחינתן, זה עוד מודל לחיקוי, של אשה רזה וצעירה".
"בואו לא נשכח שמדובר כאן בריקודים חושניים, נוטפי סקס, שאותם מבצעים רקדנים\רקדניות חטובים\חטובות, לצד סלבריטאים שרובם רכבו או רוכבים על הגל הזה גם ככה", מוסיף ד"ר יונתן אילן. "כאן, בניגוד לתכניות השירה למשל, נוצר מתח מיני מאוד גדול על בסיס החיבורים שבין הרקדנים המקצועיים לכוכבים, מתח שנסחט עד דק הודות לכוריאוגרפיה שנעטפת בבגדי ריקוד שמשאירים מעט מקום לדמיון. וזה הרי לא סוד שמתח מיני לא ממומש מהווה תבלין חזק ועוצמתי לטלוויזיה ממכרת".
הצצה לעולם הזוהר
נראה גם כי "רוקדים עם כוכבים", ובעיקר הקטעים (הלא ממש ספונטניים) מחדר החזרות, מספקים הצצה לעולמם של העשירים והמפורסמים, שאנו כל כך אוהבים לקרוא עליהם במדורי הרכילות. "במרכזה של התכנית סלבריטאים 'מושלמים', נראים טוב, זוהרים, עמידים. עכשיו, בגלל שמדובר בכוכבים שאינם רקדנים מקצועיים, אלו נאלצים לצאת לרגע מאזור הנוחות שלהם", אומר אילן.
"בנוסף, הם עכשיו צריכים גם להתאמן, כלומר 'לעבוד קשה' כדי להגיע לרמה הנדרשת – להזיע. כמובן שהעסק מתוסרט היטב ואף אחד שם לא באמת 'מזיע' או עובד קשה מידי, ויש להניח שכולם שם מתוגמלים ביד יפה. ובכל זאת, בעבור הצופה שבבית, יש כאן הזדמנות יוצאת דופן 'להתקרב' לרגע אל עולמם של העשירים והמפורסמים בזמן שאלו טובלים לשבריר שנייה את כף רגלם בבוץ. ובגלל שמדובר בתכנית שמשודרת מול קהל באולפן, יש כאן גם סיכויים לא רעים לחזות באותם כוכבי על בזמן שהם מועדים, נכשלים, נפצעים, מייבבים – נחשפים באנושיותם".
"יש כאן גם רכיב נוסף הנוגע לקהל, והוא שהצופים משמשים כאן למעשה גם כסוג של שופטים לכל דבר", מסכם אילן. "התופעה הזו כמובן איננה ייחודית לתכנית 'רוקדים עם כוכבים', ואנחנו מכירים זאת מתכניות השירה למיניהן ('הכוכב הבא', 'אקס פקטור' וכו') שעובדות במידה רבה על בסיס אותו הפורמט. אבל בשני המקרים אנחנו נחשפים לתופעה מעניינת שבה בוחנים הצופים בעין ביקורתית את המתמודדים בבחינת אנחנו נאמר לכם עכשיו איך שרתם\רקדתם.
המהלך הזה מייצר כאן איזשהו היפוך בתפקידים: הכוכבים עכשיו רוקדים בעבור הצופים, וקהל הצופים מצוי בעמדה אשלייתית של כוח, שכן הוא שנותן להם את הניקוד ואף מפתח מיומנויות של עין מקצועית\ביקורתית כביכול ככל שהתכנית מתקדמת על בסיס הערות השופטים (השפגט לא היה מושלם, הכתפיים הורמו בגלל הלחץ וכו')".
נראה כי השילוב של מרכיבים אלו, הצורך של הקהל בבידור נעים, קל ומקצועי במקום דרמות וריבים בעידן הקורונה, קורטוב של סקס מרומז ואפשרות לציץ לחייהם של מפורסמנו, ואפילו להרגיש שאנו שופטים אותם - הופכים את "רוקדים עם כוכבים" לריקוד הפסדובלה הכי לוהט של 2022.