"אולטימטום: חתונה או פרידה", נטפליקס

היא רוצה להתחתן, הוא מרגיש לא מוכן (וגם להפך), אז לשלושה שבועות הם מקבלים בן זוג אחר ואחרי כן יחליטו. ריאליטי צולע שמנגן על מיתר בלב הרבה צופים

על תוכן סדרת הריאליטי “אולטימטום: חתונה או פרידה" לא צריך להשחית יותר מדי מילים. המשתתפים הם מספר זוגות צעירים, שאחד מהם רוצה לקדם את היחסים לכיוון חתונה והשני מתלבט ומתמהמה, עד שהראשון מציב בפניו אולטימטום: חתונה או פרידה. הסדרה מציעה למשתתפים מעין סדנה שבה יבחנו את יחסיהם. הם יחיו בגלוי שלושה שבועות עם בן/בת זוג אחרים, אחר כך יחזרו לשלושה שבועות נוספים לבני זוגם המקוריים, ובתום התקופה יחליטו אם הם ממשיכים לשלב הבא ביחסים או מפרקים את החבילה.

הנה כמה משפטים שנאמרים בין המשתתפים, כדי להמחיש את עמקות החומר והאינטלקט המופגן:
“יש לנו אותו צבע עיניים. כבר מצאנו דבר אחד משותף".

“אני אוהב אותך. אני רוצה שתהיי עם מישהו אחר ותכירי רצונות נוספים שלך כדי שאני אלמד איך לאהוב אותך יותר" (גם שלוש צפיות חוזרות אגב לא מפזרות את עננת הערפל האופפת בנדיבות משפט זה, עובדה שכמובן אינה מונעת מהצעירה הכה נאהבת לגנוח בהתרגשות).

“אני לא יכולה להיות איתו כי אני מרוויחה יותר ממנו".

ככה שצופה השוקל אם לצלול לעומקה של הסדרה יכול לקבל כבר כאן מושג ראשוני לגבי היהלומים שהוא עתיד למצוא כאן מפוזרים בנדיבות. אין פסיכולוגים טרדנים שינסו לבשל מראש איזו התאמה או להעניק עצה טובה ברגעי משבר. כל המשתתפים שוהים באותו מתחם, משתזפים ומשתכשכים במי אותה בריכת שחייה, מתוך מטרה כמובן שיוכלו לצפות בבן/בת זוגם המקוריים מפלרטטים עם אחרים. עידון? סיוע? עזרה ראשונה? לא ב"אולטימטום". כאן, במסווה של נחמדות, הכל, כמו אגרוף, ישר בפנים.

אבל, ויש אבל כאן, בהתעלם מהאוויליות המובנית בריאליטי ובמשתתפיה, מנגנת התוכנית על מיתר שקרוב לוודאי מתנגן לא פעם בלב הצופה: שאלת המה היה קורה אילו. מה היה קורה אילו הייתי נישא/נישאת לבן/בת זוג אחרים. מותר להניח שאחרי חמש, שבע, 15 שנות נישואים גונב הצופה בסתר מבט מיוגע אל רעייתו המוכרת דבורק'ה שתחיה (או דבורק'ה גונבת מבט מיוגע לכיוון יאשה), הצופה לצדו בג'ון האומר לסינדי “יש לנו אותו צבע עיניים, כבר יש לנו דבר אחד משותף", ואומר לעצמו, מה היה קורה אילו הייתי מתחתן במקום עם דבורק'ה, עם החברה שלה ציפק'ה, שעשתה לי עיניים אפילו בחתונה! מה היה קורה לו הייתי חי עם ציפק'ה איזה חודש כזה, רק בשביל לבדוק - יכול להיות שהייתי לוקח פנייה אחרת בצומת? הייתי מאושר יותר היום? יכול להיות שהייתי משועמם פחות?

זה היה מילן קונדרה ב"הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" שנדרש בדיוק לשאלה הזו, ופסק כי לו היה חי גלגולי חיים נוספים ובכל אחד מהם בוחר באישה אחרת, היה יודע מי מכולן תסב לו את האושר הרב ביותר, וזאת עוד בלי שצפה ב"אולטימטום: חתונה או פרידה". סביר להניח שאם היה משתתף בריאליטי, היה ידידנו מילן בוחר בזו המתאימה לו מכולן, אלא שאז, אפשר להניח, היה מרוצה יותר בחיים, ואנחנו היינו מאבדים מאיכויותיו של סופר ופילוסוף קיום גדול. ככה שאנחנו נאלצים לחיות עם בחירותינו, חסרי יכולת לשאול באמת את שאלת המה אילו, ולשם כך יש לנו תוכניות ריאליטי אוויליות.
לראות או לוותר: באמת שלא צריך.