עולם הספורט אבל על מותו בטרם עת של המגיש והיוצר, מודי בר און, כתוצאה ממחלת הסרטן. שותפו הוותיק מערוץ הספורט, אבי מלר, שוחח הערב (שני) עם גדעון אוקו ב-103FM וספד לחברו הוותיק.
"זה צער עמוק, עצב בלתי נתפס למעשה. מודי נפטר כל כך צעיר וכל כך בשיאו, שום דבר לא נגרע ממנו עד השניה האחרונה של העבודה המשותפת ביחד שהייתה למעשה לפני חצי שנה, כשבדצמבר התגלתה אצלו המחלה. זה כל כך קשה לעכל את זה למרות שידענו שהמצב שלו הולך ומחמיר אתה לא מתאר לעצמך שהאיש החי והנפלא הזה הולך ודועך ככה עד לסופו המר", פתח מלר את דבריו.
"הייתי אצלו בבית כשהיה עדיין אפשר לבקר אותו לפני כחודשיים. שוחחתי איתו, ישבתי אצלו וראיתי אותו בדעיכתו, זה היה כל כך עצוב לראות את מודי, הוא היה תוך כדי טיפולי כימו וגם המראה שלו היה אינדיקציה לאיזה תקופה איומה שהוא עובר וכמה האסון הזה שמתרגש עלינו גדול. דיברנו ואפילו הבאתי לו מתנה ספר שהוא מאוד אוהב ספר באנגלית על הכדורגל, הוא התעמק בכל דבר תרבותי שקשור לכדורגל ולספורט. הבאתי לו ספר עב כרס והוא צחק, הוא אומר לי 'מלר איזה מן אופטימי אתה? אני לא מסוגל לקרוא יותר מחצי עמוד ביום', אז אמרתי לו 'זה לזמן שתהיה מסוגל לקרוא' ולא הגיע הזמן הזה", הוסיף.
"הוא היה אופטימי, הוא לרגע לא דיבר על המוות, על העתיד. הוא היה אופטימי. טיפלו בו מיטב הרופאים והמשפחה סביבו דאגה לו, הוא נלחם אבל מתוך כל האבחנות שקיבלנו אנחנו מסביב ידענו שזה סרטן במקום מאוד חמור שהתגלה מאוחר מדי וזו הייתה הבעיה הגודלה. גם מודי ידע את זה, הוא ידע שהסיכויים שלו פחות טובים מהרגיל", המשיך מלר.
בהמשך סיפר מלר על תחילת עבודתם המשותפת: "מהקמתה של ליגת האלופות. מודי הגיע לליגת האלופות קצת בהפוכה, חיפשו מנחה וערוץ הספורט לא ידע איך לנהל את שידורי ליגת האלופות ובסופו של הדבר הפור נפל על איש תרבות שלא ממש איש ספורט וכדורגל, אבל מישהו שהוא איש טלוויזיה, ומודי הגיע לעשות את זה. היו אנשים בערוץ אז שהיו ספקנים לגבי החבירה הזו ואיך היא תתקבל. בסופו של דבר זה היה הדבר הטוב ביותר שערוץ הספורט עשה לדעתי אי פעם. מודי לא שינה רק את ערוץ הספורט, הוא שינה את הטלוויזיה, הוא עשה טלוויזיה כבירה, גאונית מבחינתו. הוא היה שנון. היה לו מוח כל כך שנון וחד וכל כך מחובר ישירות אל הפה שלו, יצאו לו פנינים בלי שום מאמץ. חלק יצאו עם מאמץ אבל גם זה היה גדול מאוד. הוא לימד אותנו על הדברים שמותר ואסור לעשות באולפן ועל המסך, רצינו כולנו לחקות אותו, כולנו שמחנו לחסות בצילו. אני בזמנו אמרתי בריאיון לעיתון שראיין אותי ואמרתי שאני רוצה שעל הקבר שלי יכתבו 'היה חבר של מודי בר און'".
"לא היינו חברים ברמה של ללכת לקולנוע ביחד אבל התייעצויות בנושאי עבודה ודברים אחרים ונושאי כדורגל בוודאי. אפילו ראינו כדורגל ביחד באנגליה. הוא תמיד היה שם להושיט עזרה, הוא תמיד היה שם כדי ללמוד. לא היה דבר שהוא היה רוצה לדעת והיה מתבייש להתקשר ולשאול. מודי בעיקר היה איש חם וצנוע, שום טיפת התנשאות ואגו. זה פנטסטי לבן אדם כזה שנמצא בפסגת הטלוויזיה. תמיד תמיד יושב איתנו בגובה העיניים, אתה מרגיש פשוט חבר שלו ולא קולגה", המשיך מלר.
"אני בתחילת הדרך שלי היו לי גם כמה רגעים שהם לא היו הכי מוצלחים לכאורה. היה רגע אחד בערוץ הספורט שהתארח אצלנו באולפן עברי לידר והייתה לי פליטת פה מצחיקה מאוד, אותי היא הצחיקה מאוד אבל לא את האורחים שלנו, ובתוך תוכי קיוויתי שהיא הצחיקה את לידר כדי שאני לא אקבל שימוע ואבעט מערוץ הספורט, ומודי תוך כדי השידור הרים אליי מבט, פתח זוג עיניים ואמר לי 'זה בסדר מלר, כולם הבינו את ההומור', ואז בא ושם עליי יד. לא כמו מורה רוחני, כמו אבא. מודי היה הלפיד שבעקבותיו הלכנו וכמה עצוב שצריך ללכת מחר בעקבות הארון שלו", סיים מלר את דבריו.
סייעה בהכנת הכתבה: שני רומנו 103fm