אהוד אולמרט התארח אמש באולפן של אופירה וברקו והתייחס למשפט שמתנהל נגדו בימים אלה מצד משפחת נתניהו שתובעת אותו על לשון הרע ודיבה לאחר שכינה אותם חולי נפש.
הזמנתו של אולמרט לאולפן רק הדגישה יותר את המעמד המביש של שני ראשי ממשלה לשעבר שמתכתשים מילולית בבית המשפט בנושא כל כך נמוך, כמו הטלת ספק בבריאותם הנפשית של משפחת ראש הממשלה לשעבר. ברקו טען שמעולם הוא לא שמע בכל העולם כולו סיטואציה מכפירה כזאת. אם כך, למה הזמנתם את אולמרט לדון בנושא הזה? מה תרם הראיון שהעניק מלבד רכילות זולה שתעלה שוב לתודעת הציבור את אותם רגעים מביכים שהגברת שרה נתניהו צריכה להגן על עצמה ולהוכיח שהיא לא חולת נפש ושמעולם היא לא אושפזה באוסטריה?
אולמרט כבר לא לוקח חלק במשחק הפוליטי, אז לא עדיף היה להזמין במקומו שחקן נוסף מטעם הקואליציה מלבד גדעון סער, ולשוחח איתו על הנושא הכי חם וחשוב למדינה בימים טרופים אלה, שהוא המשבר הפוליטי, ורגע לפני בחירות חמישיות? מה עוד שאולמרט כבר הוזמן בעבר לאולפן ואנחנו מכירים את דעותיו על משפחת נתניהו, אז מה הטעם למחזר אותן?
חוץ מזה, מה חשב או קיווה ברקוביץ'? שאולמרט יחזור בו ויתנצל וישים סוף לפארסה העצובה הזאת? ואיך הוא יכול להתנצל כאשר מתנהל משפט נגדו בימים אלה? הרי הוא יפסיד בו מיידית.
ואם כבר העליתי את הנושא, כולי פליאה שאדם מנוסה כמוהו, ועורך דין במקצועו, נפל כך בלשונו וכינה את משפחת נתניהו כפי שכינה. האם לא חשב על ההשלכות? וכי מה הוא חשב? שנתניהו יעבור על העלבון לסדר היום? הרי אולמרט הוא לא הראשון שטען לאי שפיות במשפחה והרבה קשקשו בלשונותיהם בנושא, בעיקר בתקופה שהקלטת על שרה נתניהו, ברגעיה הפחות מוצלחים (ולמי אין כאלה?) פורסמה, אז הוא לא צפה מראש שאולי הפעם ירצה נתניהו לשים סוף אחת ולתמיד לקשקשת הפוגענית במשפחתו ועלול לתבוע אותו כאות אזהרה לכל שאר המלעיזים והלשונות הרעות?
אולמרט הסביר למראיינים שבאמצעות האמירה הפוגענית שלו, הוא רצה להדליק אש שתפקח עיניים לציבור והוא סוף סוף יתעורר ויתקומם נגד המשפחה שלטענתו מהווה איום לדמוקרטיה. הייתי אומרת: תירוץ דחוק ביותר ולא משכנע. אפשר להדליק אש גם בדרכים אחרות. לא חייבים להכפיש ולהשפיל, ועוד באמירות המתאימות לרמה של ילדים. ולא רק, אלא בסוג של אמירות בתחום שאין לאולמרט שום סמכות מקצועית להביע דעה ולקבוע את מצבה הנפשי של משפחה.
ואם אולמרט הביע דעה לא מקצועית, מותר גם לי, הקטנה, להביע את דעתי הלא מקצועית. אפשר להגיד כל מיני דברים על נתניהו, חמורים פחות או יותר, אבל לא שפוי? איך היתה אומרת סבתי בסיטואציה כזאת? הלוואי עליי, אי שפיות כזאת.
בעודנו מדברים, עולות בי מחשבות והתלבטויות. למי אני מצביעה בבחירות הבאות? ליאיר לפיד? האיש לא ממש מדבר ולא מספיק מופיע בתקשורת, על מנת לשכנע אותי שהוא המנהיג האולטימטיבי שיחזיר אותנו למסלול ולשפיות.
אולי לכחול לבן? משהו שם לא מריח כמו פרחי יסמין, וקיים חשד שבני גנץ לא בדיוק מתלהב שיאיר לפיד ייקח את המושכות לידיו, ואם קיימת צרות עין וקנאה, זו לא סביבה הכי בריאה לתפקודה התקין של מפלגה והעומד בראשה.
אז אולי לגדעון סער? אף הוא התארח אתמול אצל הצמד והציג עמדה נחושה והחלטית שהוא "לא יחזיר את נתניהו" ולא יחבור אליו כפי שאומרות השמועות. קצת גיחכתי, כי סער לא יקבע אם הליכוד יחזור לשלטון אלא רק הבוחרים. וגם: סער לא ירצה להחזיר את נתניהו, אבל לא בטוח שנתניהו או מתפקדי הליכוד ירצו להחזיר אותו.
יחד עם זאת התרשמתי מעמדתו הלא מתפשרת והלא מזגזגת של סער. תכונה בהחלט מוערכת, למול אישים מזגזגים אחרים במערכת הפוליטית שגרמו לנו לאבד בהם כל אמון.
הבנתי מדבריו של סער שעליי לשאול את עצמי האם להצביע לממשלה ברשות הליכוד, שיהיה שבוי בידי בן גביר ושכמותו, ואני הרי אף פעם לא התלהבתי מקיצונים, לא בימין ולא בשמאל. מצד שני, כל ממשלה שתקום, תהיה שבויה בידי גוף כזה או אחר אם היא תרצה להקים קואליציה, כמו שממשלת בנט שבויה בידי השמאל הקיצוני ומפלגה ערבית.
אז אולי נשאר רק לקוות שכברירת מחדל, ועד שיקום הגיבור הגואל, הממשלה הנוכחית תשרוד איכשהו. בסופו של יום, זאת ממשלה שעובדת ומשתדלת למרות הקשיים, ואם טוענים שבנט חלש ולא משתלט על העניינים, כמו אותו מורה שכולו רצון טוב אך לא מצליח לתפקד כי התלמידים עולים לו על הראש, אני לא בטוחה שכל מנהיג אחר היה מסוגל להנהיג ביד רמה, ממשלת שעטנז הזויה שכזאת.
חוץ מזה, אופירה אמרה אתמול על בנט שהוא "אחלה בחור", אז מי אנחנו שנפקפק ביכולותיו?