כל כך הרבה קרה אתמול בפרק נוסף של "חתונה ממבט ראשון" שאני לא יודעת מהיכן להתחיל. אני הרגשתי כאילו אני בסרט פעולה, שגם אם אין בו יריות באוויר ומרדפי מכוניות ומתח עד כסיסת ציפורניים, היה בו אקשן מנטלי ואינטליגנטי, מעורר מחשבה, הרהורים ותובנות, ועל כך שאפו גדול להפקה, לעורכים ולצלמים שבמיומנות ורגישות אומנותית קלטו את הבעות הפנים שאמרו הכל, ותיעדו רגעים משמעותיים שהצליחו לרתק אותנו למסך ולרצות עוד ועוד מסיעור המוחין שהתרחש שם סביב שולחן האוכל, במפגש הזוגות. אני חושבת שהיה זה אחד הפרקים היותר טובים מכל פרקי הריאליטי למיניהם ולדורותיהם.
ואחרי כל התשבוחות, ניגש לזוגות עצמם: לא נעים לי להגיד שכבר אמרתי לכם. אמרתי לכם בטור אחר על פרק אחר, שליעד היה נסיך בהתנהגותו, ובת הזוג ששודכה לו, לימור, לא ידעה להעריך מה נפל בחלקה והפגינה התנהגות מבולבלת, מתוסבכת ולא מאוזנת בעליל. אני לא פסיכולוגית, אבל כלת החתונמי הזאת זקוקה לסדרת שיחות רציניות שיעשו לה סדר במחשבות, ברגשות ובציפיות שיש לה מעצמה, מבן הזוג, ובכלל מהחיים. מה לכל הרוחות היא רוצה ומחפשת? אם היא עצמה לא יודעת מה היא עושה שם, כפי שאמרה אתמול בפרק, שתעזוב ותניח לנו לנפשנו, ולנפשו של הבחור האומלל שלא מבין היכן שגה, ועשה כל מאמץ אפשרי להניח את דעתה ולהיות רגיש וקשוב לכל פיפס וזבוב שמטריד אותה ומציק לה.
ואני חושבת שמה שמציק ללימור היא חוסר הקרבה האינטימית בינה ובין ליעד, שלא עושה מאמץ מיוחד ליצור את אותה אינטימיות, מה שיכול לגרום לה להרגיש דחויה, ולכן היא לא מאושרת ומסופקת מהזיווג הלא מוצלח והאפלטוני הזה. אולם מאידך, אפשר להבין את ליעד. איך אפשר להתקרב אינטימית לבחורה, כשבכל רגע נתון היא מסוגלת להיעלם ולברוח או ליצור דרמות מכלום ולבכות על מר גורלה כאילו היא האישה הכי אומללה בעולם, ואחר כך, לחזור צחקנית, זחוחה ומחייכת כאילו לא קרה כלום. הזוי לגמרי כבר אמרתי?
עזבו שזה הזוי, אתמול בפרק, היא הפגינה התנהגות כל כך אגוצנטרית וחסרת רגישות, רגישות שהיא עצמה דורשת לקבל ובשפע, מבן הזוג. הבן אדם עומד ומחכה לך מחוץ לשירותים, בעוד הוא מקשיב לקיטורים המעליבים שלך עליו, וכשאת יוצאת, את עוברת על פניו, מתעלמת ממנו וממשיכה בדרכך? כאילו, דא? או מחליטה באמצע הארוחה שאת רוצה ללכת לישון ועוזבת אותו ישוב שם לבד, נבוך ופגוע, דווקא בסיטואציה שכל העיניים של שאר הזוגות בוחנות אותו בקפידה ורוצות להציץ לתוך נבכי נשמתו? לא יפה. והכי קטע, שאחר כך, במצב קיצון לחלוטין, היא תניח את ראשה ותלתליה על כתפו ותיצור תמונה אידילית שכאילו הכל סבבה עלי אדמות.
טוב, תקשיבו, זה טו מאץ' בלבול להכיל בסוף יום ארוך כשהכרית קוראת לך, וכל מה שאת רוצה זה לעצום עיניים ולטבול בתוך ים של חלומות ורודים על כיסופים ענוגים לאהבה, ובמקום זה מקבלת תוהו ובוהו רגשי מתיש ומתסכל. אז נראה לנו שזה פשוט לא ילך בין לימור וליעד.
והזוגות האחרים? עידית ורפאל אחלה זוג. אמנם הם לא מתנשקים ומתגפפים כל הזמן, ולא יוצאים מעורם כמו זוגות אחרים, אבל הם חברים וכנים ויודעים לצחוק על עצמם. רפאל היה גבר שבגברים כאשר החמיא לעידית בתחילת הערב שהיא הכי יפה מבין הבנות, ואני חושבת שזה סוד הקסם שלו. הוא עצור, מופנם, זהיר, לא נדבק ומפלרטט בטירוף כמו ליאור למשל, שעדיין צובט את עצמו על מנת לבדוק שהוא לא חולם שזכה לאשת חלומות כמו קטיה. ולכן, רפאל, דווקא בגלל המופנמות ובגלל שהוא לא מחלק מחמאות בשפע, נשמע אמין יותר כשהוא רוצה להחניף..
אני עומדת לזרוק פה פצצה, אז תשבו ותחזיקו חזק. ייתכן שאני טועה, אבל יש לי הרגשה, שגיא, מהזוג הגאה, היה מעדיף שישדכו לו גבר מחוספס כמו רפאל, שאליו הוא יימשך יותר, מאשר למתן המתרפק המחפש הרבה פוצי מוצי, חום וליטופים.
כפי שציינתי, זה היה פרק מעלף ומאלף ורק דבר אחד הפריע לי. האובר אקטינג של כמה מהנשים, במיוחד מאי ומעיין שעשו יותר מדי רעש וצלצולים כשפגשו את האחרים. מאי הגזימה ברמות קשות כאשר רצה לקראתם כאילו היא מכירה אותם מתקופת הילדות ועד השירות הצבאי, ולא ראתה אותם עידן ועידנים. הצורך שלה לחפש אמפטיה של הבנות האחרות, אפילו גרם לה להקדיש זמן ארוך ללימור ולהשאיר לבד את משה, תוהה לאן היא נעלמה. אלא אם כן, ואני אומר זאת בזהירות, היא נקמה במשה, שקם באמצע הארוחה והשיח, והחליט להתיישב ליד זוג אחר.