מכירים את השיר: a little bit psycho  (קצת פסיכית) שמתנגן בפרסומת על משקה קל? אתמול בישיבת הדיירים באח הגדול, משום מה, נתקעה לי המנגינה בראש, כי לא היתה שם psycho  אחת, אלא הרבה סייקואים, ואם יום אחד הוליווד תפיק גירסה מחודשת לסרט: "קן הקוקיה", יהיה לה מבחר של שחקנים המככבים בעונה זו בבית האח שיוכלו לגלם את הדמויות. 

לא עבר יום וחצי מאז הפרק הקודם שבו דיאן קלטה שהיא לא אהודה בחוץ וניסתה להפוך לאחת מחסידי אומות עולם, בנוסף להיותה דוגמנית בעל שם עולמי, ו-הופ, הנה היא שוב חוזרת לנפנף באוויר בידיה ובאצבעותיה, בתזזיות מפחידה וצורחת ממעמקי הבטן: "אני רעבה", ומרוב רעב כמעט אכלה את הבוי פרנד שעמד לצידה, שגם צרח כמו לונטיק על שחף, שלא יחביא אוכל.

 נתנאל שסובל מסינדרום רעב קשה, נהיה כולו אדום, כשהנימים בפניו מאיימים להיקרע בכל רגע. אלוהים ישמור. אני מהמרת שהזוג הזה בגלגול הקודם השתייך למשפחת הקניבאלים ומן הראוי שהאח הגדול יזהיר את המקרר הגדול במטבח שיישמר לנפשו, ועל הדרך, אף יזהיר את שחף גזבר הבית שלא רוצה להזמין הרבה עופות, שמא יתגנבו אליו השניים באמצע הלילה כשהרעב תוקף אותם ויקרעו ממנו איזה פולקע או אשך.

אתמול לא התלהבתי במיוחד מטליה עדינת הנפש. את לא מעמידה להדחה דיירים שאת בטוחה שהקהל בחוץ ממילא יחזיר אותם כי הם אהודים? מה, את מסתלבטת עלינו?? הבית לא בדיוק נותן לך את הכבוד הראוי, אפילו מפגין בך זלזול, ובמקום להחזיר לו מנה אחת אפיים ולנקוב באומץ בשמות האנשים שאת מעמידה להדחה, את מגלה אמפטיה? מה, את בנט? שהבין לליבה של עידית סילמן כי המסכנה כרעה תחת לחץ הליכודניקים? ותראו אותו היום. חזק בקאנטים. 

בקיצור, ההתייפייפות של טליה לא עברה לי טוב בגרון

אני גם לא התלהבתי אתמול מכל משכיני השלום: שרין, שחף ודינה. מי שמכם להיות נציגי האו"ם שתפקידם לפייס ולשמור על שלום עולמי? שרין יוצאת מעורה על מנת להרגיע את הניצים. היא מתעקשת שקזאם יתנצל בפני ריוואה, ומתעקשת שריוואה תלך לדבר עם קזאם כי בסך הכל הוא בחור טוב למרות ההתפרצויות שלו, ואני הייתי רוצה להגיד לה: אולי תשבי בשקט ותני לנו ליהנות מכל הטוב הזה? מספיק משעמם לנו בחיים, עם יוקר המחיה, ומשבר הנדל"ן, ומחלת הקופים, אז אם יש כבר מכות בבית (באופן מטאפורי), תני לנו לשטוף את העיניים. מה את רצה להרגיע? תרגיעי בעצמך. 

תגידו לי אתם? אני לא צודקת? הרי גם כך האח הגדול לא מספק לנו תכנים ייחודיים ומרתקים, או רחמנא ליצלן, עמוקים מדי, אז לפחות קטטה המונית אחת לשבוע, יכולה בהחלט לספק את הסחורה. אז כל שוחרי השלום, תנוחו. 

ושוב חזרה לדיירים

אני לא מתחברת לקזאם ויסלח לי שחף שמאוהב בו קשות. לא אוהבת את הקריזות של קזאם שצצות פה ושם משום מקום וללא סיבה מוצדקת, כמו הריב המטופש עם ריאווה כי החביאה קופסא וחצי של סיגריות בארון שלה, כאילו החביאה סם איכותי ונדיר והיא מתמסטלת לה שם בהיחבא ולבד, במקום לתת גם לו לנשנש קצת.  

הוא גם נשמע כמו תקליט שבור כשהוא צועק לכל מאן דבעי: "חתיכת אידיוט". לפחות שיגוון בשמות הגנאי שהוא מדביק לכולם, ולא חסר בלקסיקון הלשוני שלנו מבחר עשיר של גידופים. קחו דוגמא מחברי הכנסת המהוללים שלנו.

אני גם לא קונה את הצעקות של קזאם. בעיניי, זאת הצגה אחת גדולה. כנראה שמישהו אמר לו לפני שהוא נכנס לתוכנית שככל שהוא יצעק יותר, הוא יהיה יותר רלוונטי. אממה? הוא החליט להיות יותר מתוחכם. אחרי שהוא צועק ומקלל, הוא יושב בחדר האח, מתחרט ומצטער, ובעיניים גדולות ועצובות של גולדן רטריבר, הוא מכריז (במילים שלי): אני אולי קצת חמום מוח אבל יש לי לב טוב. 

נו שוין. על זה אומרים: לא מעוקצך ולא מדובשך. בעצם, כל הצרחות ששמעתם אתמול היו הצגה למצלמות, כי מדובר באינפנטילים שחושבים שרק בצעקות אמוק הם מצדיקים את הקיום שלהם בבית המטורלל הזה.

רציתם טרפת? קיבלתם אתמול. עוד אחת, בנוסף לטרפת שמתרחשת על בסיס יומי בכנסת ישראל. לפחות בבית האח, הדיירים לא מתיימרים להיות נבחרי העם והאנושות. ועל זה נאמר: אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו המסכנים האלה שסגרו אותם בכלוב תרנגולות ונאלצים לשחרר אגרסיות ולמרוט נוצות אחד של השני.