"בית הנייר: קוריאה", נטפליקס

הגרסה הקוריאנית ל"בית הנייר" היא לא פחות מעונש. בלתי נתפס כיצד אומה המייצרת מטוסים, מכוניות, מחשבים וטלפונים חכמים מוציאה מתחת ידה סדרה ילדותית כל כך

ימות המשיח כאן: שלום רשמי עומד להיות מוכרז בין שתי הקוריאות. תיירים חוצים חופשי את הגבול ומטיילים בשתי המדינות. מטבע חדש ואחיד עתיד להיות הכסף העובר לאזרח ולסוחר במדינה המאוחדת. ובלב השטח המפורז מוקמת המטבעה שכבר עוסקת ביצירת הכסף החדש.
ויש שוד. העשירים הישנים ממשיכים להתעשר, חיי העניים הופכים לקשים יותר, הקפיטליזם מתגלה כמציאה לא ממש מוצלחת, ואדם אחד המכנה עצמו פרופסור מגייס שמונה שודדים ששמותיהם מטעמי מידור וביטחון הם ברלין, טוקיו, דנבר וכו', לבצע במטבעה את השוד הגדול בהיסטוריה.

את הסדרה הזו כבר ראינו כמובן בגרסתה המקורית “בית הנייר", שעלילתה התרחשה בספרד. הסדרה המקורית עלתה לשידור ב־2017 והפכה ללהיט עולמי שהוליד סרטי תעודה, שפע מרצ'נדייז כמובן, ועתה עלתה לנטפליקס הגרסה האחרונה, זו הקוריאנית.

אם צריך לכנות את הגרסה הקוריאנית במילה אחת, הרי שהמילה תהיה “עונש". היא צועדת כמעט במדויק בנתיבים שיצרה גרסת המקור, כולל ההפתעות והטוויסטים המקוריים. מה שאינו מועתק, וכבר נכתב מעל גבי דפים אלה בעבר בהקשר ל"משחק הדיונון", הוא רמת הדיאלוגים ואיכות המשחק. קשה להבין כיצד אומה מתקדמת כקוריאה הדרומית, המצויה בחזית הטכנולוגיה, המייצרת מטוסים, מכוניות, מחשבים, טלפונים ניידים, בונה ערים עתידניות ועוד, מייצרת איכות משחק עלובה ודיאלוגים נחותים כל כך שאינם מתעלים מעל רמת מתנ"ס מקומי. שחקנים המגלמים תפקידי אנשים בוגרים מתקשרים ביניהם כתלמידי כיתה ג', הקונפליקטים האנושיים נדחסים לעובי קרטון, והסך הכל הוא מוצר שראוי להחזיר לחנות.

את “הטיפול" שמעניק התסריטאי הקוריאני לעלילה הוא אינו חוסך גם מהדמויות ובידו הגסה הוא מצליח לרדד גם אותן. הפרופסור שלו הוא צנון מודאג החסר את הכריזמה הבוטחת והמסתורית שניחן בה הפרופסור הספרדי. קצינת הבלשים הקוריאנית היא לא יותר מדחליל המדקלם קלישאות אפורות מול הקצינה הספרדית הנהדרת. וברלין, הו ברלין. אם תחפשו בטוויטר תמצאו בלי מאמץ רב קבוצה אחוזת געגועים עד היום לברלין הספרדי. אל תספרו שם על זה הקוריאני. זה רק יגרום צער רב. בעצם זה לא חשוב. ממילא הצפייה בגרסה הקוריאנית של “בית הנייר" מעוררת צער רב.
לראות או לוותר: לא לראות. כל שעה שבה לא תצפו בגרסה הקוריאנית היא שעה שהרווחתם בחיים.