הפרק נפתח כשקולו ברקע: "יש לי לפעמים לילות קשים, אני לא מצליח לישון. יש לי סיוטים על איך היה לי בי**ם לשרוף את עצמי? מי תרצה אותי ככה?".
מאז, סעידיאן החל להתעורר בלילות כשהוא בוכה ומתפרק, וגם כשהצליח לתפוס תנומה, היא הייתה מלווה בסיוטים. הוא הסביר איך החל להרגיש שהוא הופך לאדם אחר, לווה כספים מהשוק האפור, הסתבך בחובות ושקע לתוך בור ללא תחתית.
הוא החליט להשתחרר מהצבא, אך הפוסט טראומה נשארה עמו גם לאחר השחרור. מספר שבועות לאחר מכן הוא הגיש תביעה במשרד הביטחון, אך נדרש ממנו להוכיח שוב ושוב כי הוא הלום קרב. "לא הרגשתי שם טיפה של אמפתיה", סיפר בן ה-26. "הרגשתי שמסתכלים עלי כמו 'הנה עוד אחד שבא להוציא כסף מהמדינה'. לא אכפת להם שאתה שבור מבפנים".
"הרגשתי כמו קונדום ששמו אותו, השתמשו בו וזרקו. כך גרמו לי להרגיש. רציתי להתקדם ולעשות משהו עם החיים שלי, רציתי ללמוד אבל לא יכולתי לממן את שכר הלימוד. אפילו אוכל הייתי לוקח מכל מיני עמותות בזמן שישנתי בים במשך שלושה שבועות".
"התעוררתי אחרי לילה קשה, נתתי בוקס לדלת וכמעט שברתי את היד. יצאתי מהבית לתדלק את הרכב, לקחתי דלק בבקבוק ונסעתי לשם כמו משוגע. רציתי לעשות את זה מולם כדי שיראו ויבינו עד כמה אני מוכן למות מאשר לחיות בעקבות מה שאני עובר איתם. השומר בכניסה שאל אותי מה אני עושה שם והמצאתי לו שיש לי ועדה. חשבתי אם כדאי או לא, ואם יזכרו אותי בכלל, חשבתי על המשפחה שלי ועל כל התקופה השחורה שעברתי אחרי הצבא".
הוא סיפר שהוא זוכר הכל - שהביאו מטפים וניסו לכבות את האש. "באותו הרגע הרגשתי שכל מה שעשיתי היה לשווא כי נשארתי בחיים", אמר. עברו שנה ושלושה חודשים מאז אותו היום בו הצית את עצמו, וסעידיאן כבר נעמד בכוחות עצמו. הוא עדיין מתמודד עם הקשיים שילוו אותו למשך חייו. "רציתי לשים סוף לכאבים ומצאתי את עצמי עם עוד כאבים. כנראה שיש לי איזו שליחות. אני לא יודע אם זה שווה את הסבל אבל זה מנחם אותי לפעמים".
"איפה ניפגש בעוד שנה?", הוא נשאל על ידי המראיינת, לי נעים וענה: "או בכנסת שננסה להעביר חוקים, או בדרום אמריקה".
התרעות פיקוד העורף