"להיות מרילין מונרו", הוט 8, יום ה', 4.8

אם להסתמך על הסרט הזה, מרילין מונרו לא מתה, לא ניהלה רומן עם האחים קנדי. סתם עוד בלונדינית מהוליווד

60 שנים בדיוק לאחר מותה (5 באוגוסט 1962), אם להסתמך על הסרט “להיות מרילין מונרו", מרילין מונרו עדיין חיה וקיימת. היא לא נישאה למחזאי היהודי אמריקאי ארתור מילר, לא התגיירה (רפורמית) למענו, לא התגרשה ממנו, לא ניהלה רומנים עם איב מונטאן, טוני קרטיס, ואיך לא - האחים ג'ון ורוברט קנדי, ולא התאבדה בשנת 1962, בגיל 36, על ידי נטילת מנת יתר של סמי הרגעה. מרילין, היא נורמה ג'ין, לפי הסרט, חיה בינינו לנצח.

והנה הבטחה מפורשת שהסרט, לפחות על פי יחסי הציבור שנעשו לו, אינו מקיים: זהו הסרט הראשון על מונרו שבוים בידי אישה, בשיאה של תקופת ה-MeToo, ואמור אם כך לצלוב בחמת זעם את הגישה המחפצנת כלפי נשים בתעשיית הקולנוע באותן שנים. קצת מזה אכן מחולק לצופה בסרט במשורה, אבל רק כבדרך אגב. האם מונרו נאלצה למכור את גופה בדרך לפסגה? תשובה ברורה לכך לא ניתנת. כעס מוצדק של נשות ה-MeToo אינו מבוטא. מאחורי המצלמה הבמאית נותרת חסרת מגדר. הנה סעיף נוסף בדוח הצפייה שאי אפשר לרשום לצדו את ה-V.

עובדה מרשימה שנובעת מתוך הסרט היא האמביציה האדירה שליוותה את נורמה ג'ין/מרילין מונרו מצעירותה ולאורך חייה הקצרים, ונכונותה האינסופית ללמוד ולהשתפר. גם כשהייתה כבר שחקנית מוכרת המשיכה ללא הרף בלימודי משחק, לימודי פיתוח קול, תנועה ועוד. מרגע שהסתיימו שעות הצילומים, היא כבר שוטטה בין המורים השונים ללמוד, לדעת עוד, לשפר ולקדם את יכולותיה, וכך המשיכה עד ש־, עד ש־ פשוט איננו יודעים עד מתי. כאמור “להיות מרילין מונרו" אינו מגלה לנו.
לראות או לוותר: סרט כל כך חסר, עד שנראה כי מדובר רק בפרק בודד מתוך סדרה. לוותר.

"אירמה ופ", HBO

כל הנכנס בשערי הסדרה הזו ראוי שישאיר מאחוריו כל תקווה לאקשן, ובעיקר להתרחשות מהירה. לכו לאט. היא שווה

איכשהו חמקה לי הסדרה הזו מתחת הרדאר וכשצפיתי בה לא הבנתי למה. שחקנית אמריקאית מבוקשת מגיעה לצרפת לשחק בסרט מחודש שצולם מספר שנים קודם לכן, שבעצמו הוא גרסה מחודשת לסרט ערפדים אילם שצולם ב־1916. בין ערפד לערפד עסוקים השחקנים בנפתולי האהבה וחיי המין האישיים שלהם, בלוויית שפע סמים ואלכוהול.

''אירמה ופ'' (צילום: באדיבות yes)''אירמה ופ'' (צילום: באדיבות yes)

כל הנכנס בשערי הסדרה הזו ראוי שישאיר מאחוריו כל תקווה לאקשן, ובעיקר להתרחשות מהירה. “אירמה ופ" מתרחש לאט. לעתים לאט מדי. כדי ליהנות ממנו, ויש שפע פוטנציאל להנאה, צריך לחבוש את משקפי הרזולוציה העדינה, הגבוהה, ולספוג בסבלנות את הבנייה המדויקת של הדמויות, של הדיאלוגים, של הסצינות, אחרת חבל על הזמן.
לראות או לוותר: אם יש סבלנות, לראות. אם באת בעצבים, עדיף עוד פרק של "CSI".