האכזבה תופחת ככל שעוברות הדקות ומתגלה תפלותו של הסרט. באד יבלונסקי מיודענו צריך לארגן סכום כסף גדול במהירות או שאשתו ובתו עוזבות לפלורידה, ומי שיכול לסדר לו עבודה הוא רק האיגוד - מתברר שיש איגוד בלוס אנג'לס שתפקידו לנהל את ציד הערפדים בעיר - ורק שבאד גורש כבר מהאיגוד בשל נטייתו להפר את הכללים. למזלו חברו הטוב, ביג ג'ון אליוט, שאותו משחק לא פחות מידידנו סנופ דוג, מסדר לו הזדמנות אחרונה באיגוד, וזאת בתנאי שיוצמד אליו בעבודתו נציג האיגוד, פקיד פחדן, עושה במכנסיים בשם סת.
מכאן והלאה מתפתחת העלילה ברוב יגע על פי הפורמט המשומש עד יגע של העימות בין צייד הערפדים המפר את הכללים לפקיד המקפיד על הכללים, הרודפים ובעצם גם נרדפים על ידי ערפדה יפה.
בין עימותים משעממים עם נציג האיגוד באד הולך מכות עם ערפדים לאורך פרקי זמן ארוכים ומשעממים - זה נותן מכה, זה מחזיר מכה, בסוף באד מנצח ומדדה חבוט אל הערפד הבא, והסרט הופך לכל כך מייגע, עד שאין מנוס מלשלטט ממנו לערוץ אחר, וראו איזה פלא: נפלתי לערוץ ספורט 1, וגם שם שידרו סרט ערפדים - משחק גביע הטוטו בין הפועל תל אביב לבית"ר ירושלים.
למי שאינו מצוי בחומרים, באין רוכש חדש עמדה בית"ר ירושלים על סף צניחה לליגה השלישית, אלא שברגע שאחרי האחרון הסכים לקנות אותה איש העסקים ברק אברמוב. בדומה לסרט ערפדים, יש מתכונת זהה לאנשי עסקים הרוכשים את בית"ר ירושלים. בתחילה הם מתקבלים בכבוד, הערצת מלכים, אבוקות בוערות, אלפי אוהדים מתפרצים לאימון הראשון ונושאים את השחקנים בשירה ובריקודים על כתפיהם.
אחר כך, כשהתוצאות הטובות מאחרות לבוא - בניית קבוצה דורשת סבלנות, תכונה שחלק מאוהדי בית"ר ירושלים לא מצטיינים בה - הופכים כמה אוהדים חביבים לסוג של ערפדים. הם רוצים דם. קודם כל את זה של המאמן, אחר כך של הבעלים, אחר כך של ח'אלד ח'ליאלה מסכנין סתם על הדרך.
הם מתאספים תחת ביתו של המאמן, מקללים ומפחידים את בני משפחתו, המאמן מפוטר, הבעלים בורח, האוהדים בדיכאון, בדיוק כמו הצופים בסרט "Day shift". למה ברק אברמוב לקח את בית"ר ירושלים על הראש רק הוא יודע. אבל מהסרט הזה שהוא יוצר בימים אלה, שאומנם התסריט שלו ידוע וקבוע, נראה לי שלא מעט צופים בארץ הולכים ליהנות.
התרעות פיקוד העורף