"לפני כמה חודשים הבנתי שיום לפני התורנות אני הופכת לבן אדם שאני לא רוצה להיות. אני לא מצליחה לחייך, חסרת סבלנות כלפי הסביבה, חסרת סלחנות כלפי עצמי, מסתובבת עם גוש בגרון במקרה הטוב או בוכה הרבה במקרה הרע", שיתפה. קורח סיפרה כי "השילוב של אחריות כבדה, בדידות גדולה והעדר שעות שינה, נותנים אותותיהם על הנפש".
"גם כשניסיתי להיות הכי חדה שלי עשיתי טעויות. לא טראומטיות מדי אבל איתן גם הלכתי הביתה, לא משנה כמה רגעי חסד היו לי עם מטופלים והמשפחות שלהם. גם כשהייתי הכי מכילה וסבלנית נתקלתי על בסיס יומי כמעט באנשים אלימים, שגם אם ממש אשתדל שלא לשפוט אותם במצבם הקשה - אין סיבה בעולם להתנהג ככה למי שמנסה לעזור לך גם כשאמרתי לעצמי שזו תקופה ושרבות עשו את זה לפניי ורבות יעשו את זה אחריי, לא הצלחתי למצוא נחמה", סיפרה.
היא הוסיפה כי המחיר מבחינתה היה כבד כל כך ש"גם העבודה היומיומית, גם פתרון החידות הרפואיות, גם הרווחה שהצלחתי לתת למטופלים והחיבוק והסיפוק העצום שבעזרה לאחר- החווירו".
קורח ציינה כי "זה לא מגיע לנו, זה לא מגיע לכם. קוראים לנו מפונקים, בכיינים, משאירים אותנו מחוץ לשולחן המשא ומתן ומורחים אותנו בלי סוף עם תכניות לתנאי שירות אנושיים שלא יוצאות לפועל. אלה האנשים שמטפלים בכם, בהורים שלכם, בילדים שלכם. הם גמורים".
התרעות פיקוד העורף