וכאן, מסבירה שליחתנו להולנד וללכידה, יושב שי, חבוש כובע מצחייה (!) ואוכל ארוחת ערב - הכתבת מדברת בלשון הווה, תמיד כשכתבים מדברים בלשון הווה זה מצביע על אקשן מיוחד. היא הולכת אחורה ומצביעה בידה על המקום שבו ישב שי, עם כובע מצחייה (!). ואז מרואיין המלצר ההולנדי - שהולך קדימה תוך כדי סיפור הביל קרטר מהזווית שלו - ומספר לעם בישראל ששי הזמין ארוחת ערב! אתה הבנת את זה, צופה נכבד? ארוחת ערב!