שבוע חלף מאז שהעולם נחשף לחלק נוסף בהיסטוריה של בית טארגריין והדעות עדיין חלוקות באשר ל"בית הדרקון". שבוע שבו הרשת התמלאה בתאוריות, דיווחים, תיאורים, ניסיונות לספוילרים ומה לא. אבל על דבר אחד כולם מסכימים – להבות הפרק הראשון חרכו את הרשת והרימו את הציפיות לשמיים. ואז הגענו לפרק השני ששודר אמש (שני) ובא להוכיח טענה אחת: אם אתה לא מסוגל לעמוד בלהבות, אל תעורר את זעם הדרקונים.
עבורנו חלף רק שבוע אבל בווסטרוז כבר סופרים חצי שנה למותה של המלכה. חצי שנה שבה מופעלים על המלך לחצים לקחת אישה חדשה, חצי שנה שבה כל לורד וליידי בממלכה מתכננים איך לתפוס את מקומם לצד המלך ולשפר את מעמדם וכיסם. אבל יש מי שאינו שותף לחגיגה – המלך וייסריז שמסרב להתגבר על מות אשתו.
בזמן שהמלך שוקע ביגונו, בתו המרדנית ראיניירה ממשיכה לנסות ולבסס מעמדה כיורשת העצר. אחיו של וייסריז – הנסיך דאימון משתלט על טירת המשפחה בדרגונסטון כשלצידו המאהבת האהובה עליו ואנשי "המועצה הקטנה" מנסים כל אחד למשוך לכיוונו את המלך – לורד קורליס ואלריון רוצה שבתו בת ה-12 תהפוך למלכה, בעוד ימין המלך לורד אוטו היטאוור רוצה את אותו הדבר עבור בתו שלו – עד סוף הפרק תתקבל החלטה אחת מכריעה בנושא, שכך או אחרת תביא למלחמה.
כבר עם פתיחת הפרק אנו נחשפים לניצני העימות הקרב ובא, כאשר מפקד צי המלך, הלורד ואלריון, רוצה לצאת לקרב נגד איום ימי שמטיל אימה על שטחו. לורד ולאריון הוא, כמו המלך, מדמה העתיק של ואליריה, הוא באמת ובתמים מאמין שהוא שווה ערך למלך ורוצה להוכיח זאת, אך וייסריז הוא מלך לעת שלום שאינו מעוניין בדם ומלחמה.
מנגד, בתו ראיניירה מבינה כי לא תמיד הממלכה תתנהל בשלווה ובוחרת ל"משמר המלך" את האביר היחיד שהוצג בפניה אשר באמתחתו ניסיון אמיתי במלחמה - סר קריסטון קול. בחירה נועזת, נגד רצונם של אנשי המועצה הקטנה, אבל היא מקבלת את מבוקשה. זו גם לא תהיה הפעם האחרונה בפרק בה זה קורה.
אחד מהקווים המרכזיים בפרק היה שבירת כל מה שהוצג לנו בפרק הקודם: אז הוצג לנו בית טארגריין בשיא כוחו כביכול. הממלכה מאוחדת, המלך יציב וחזק והעם מרוצה.
הפרק השני הוכיח כי מדובר בסך הכל במראית עין: המלך שבור מבפנים, הוא מעדיף לשחק עם דגם של ואליריה הישנה כשהוא יודע שלעולם לא יצליח לשחזר בווסטרוז את הממלכה הגדולה שהייתה ביתה הישן של משפחתו. הוא אולי מלך אהוב, אך אנשיו שלו כבר חותרים תחתיו ומנסים לנשל את בתו היחידה מירושתה, רק כדי שהדם שלהם יוכל לעלות על כס הברזל.
עם זה לא מספיק, הקהל נחשף לפרט מידע שנזרק בפרק כהערת אגב אבל הוא חשוב עד מאוד – המלך וייסריז אינו רוכב דרקונים כיתר משפחתו. וייסריז היה הרוכב האחרון שזכה לרכב על גבו של "האימה השחורה" באלריון. הדרקון ששרד עוד מימי ואליריה, הדרקון שעל גבו רכב אאיגון הכובש כדי לזכות בווסטרוז, מת בזמן שלטונו של וייסריז ואף דרקון אחר לא ראוי לישבנו של המלך לאחר שהוא רכב על מלכם של הדרקונים בעידן הנוכחי. זה אולי נראה כמו פרט קטן ושולי, אך כאשר עוצמתם של בני הבית נמדדת על פי דרקונם, וייסריז נחשב לחלש בקרב בני משפחתו שלו.
עד כמה חלש? דאימון, האח המנודה, החליט לחזור לביתו הישן ולהשתלט עליו כשלצידו אישה ללא מעמד. אם זה לא מספיק, הוא אף מחליט להינשא לה וגונב ביצת דרקון כדי שתינוקו יוכל להיוולד ולישון לצד דרקון. כדי להוסיף עלבון לאחיו הוא אף גונב את הביצה שיועדה לתינוקו המת של וייסריז.
מעשיו של דאימון מצליחים, סוף סוף, להרתיח את דמו של המלך שמחליט לשלוח את לורד הייטאוור להשיב את הביצה ולהביא את הפושע לדין מול כס המלכות. כאשר שפיכות הדמים נראית כבלתי נמנעת, ראינירייה מוכיחה את כוחה, מגיעה על גבי הדרקונית שלה ומשיבה את הביצה מבלי שאף אדם יפגע. כן, אין ספק שהנסיכה היא לוחמת אמיצה, אך מעשיה חושפים שגם היא בדומה לדודה, לא בדיוק סופרת את אביה המלך.
עם זאת, מעשיה של ראינירייה כן מצליחים לייצר שיח בינה לבין וייסריז, כך שהוא מבין שעליו להינשא כדי לדאוג שדם בית טארגריין לא ימחק אם בתו תיהרג. אז הוא מחליט להינשא לאליסנט היטאוור ההחלטה, כצפוי, מעוררת את חמתו של לורד ואלריון אך גם את זו של הנסיכה.
בזעמו וביאושו, לורד ואלריון פונה ליחיד שהוא מרגיש כי יבין אותו, לורד דאימון. האיחוד ביניהם נועד לשרת שתי מטרות – הראשונה, זו של לורד ולאריון. הוא ישיג את דם הטארגריין שרצה עבור משפחתו (לאחר שאשתו כבר נדחתה על ידי כל אנשי הממלכה כמלכה) ושנית הוא ינצל את אופיו הלוחמני של דאימון כדי להיפטר מהאיום של "מאכיל הסרטנים". דאימון לעומת זאת יקבל את הצי המלכותי, מה שיחזק את כוחו ויגדיל את איומו על וייסריז.
אם הפרק הראשון נועד להיות אקספוזיציה איטית, נעימה, כזו שתכניס אותנו בחזרה לעולם של ווסטרוז, הפרק השני בא להציג לנו את שרשרת ההחלטות שתוביל למפלת בית טארגריין. פעולותיו של וייסריז אולי נועדו לשמור על השלום והשקט בממלכתו, אך תוצאות מעשיו יובילו למלחמה מלאה בדם ואש. כן, אין ספק שוייסריז ניסה להימנע מהלהבות, אבל מבלי להתכוון הוא עורר את זעמם של הדרקונים.