"היועץ – ארתור פינקלשטיין", הוט VOD
יועץ הסתרים ארתור פינקלשטיין נחשב לאבי הקמפיין הנגטיבי. השיטה שלו אמרה: חזק והרחב את המחנה שלך וכל השאר הם האויב הליברלי. עד שספג מהלומה כזו בעצמו. לקראת בחירות 1996 לראשות הממשלה בישראל היה מצבו של בנימין נתניהו כמעט נואש. בציבור הישראלי, עדיין מוכי הלם מרצח יצחק רבין ז"ל, האשימו את הימין, שנתניהו עמד בראשו, בהסתה שהביאה לרצח. הפער בסקרים נראה בלתי מחיק, ושמעון פרס, כך נראה, יביס את נתניהו בקלות.
בצר לו פנה נתניהו, כמו שהוא אוהב, אל מעבר לים - לאמריקה. שם, ככה סיפרו לו, פועל יועץ בחירות ששמו אינו מוכר, כי כך הבנאדם אוהב, וכבר שנים רבות שהיועץ הזה מחולל פלאים בקמפיינים, גם כאלה הנחשבים אבודים. נתניהו יצר קשר, היועץ - ששמו ארתור פינקלשטיין - קיבל עליו את הנהגת הקמפיין, והשאר מסופר מאז ועד היום בתולדות ישראל.
הסרט “היועץ - ארתור פינקלשטיין", שיצרו אסף פרץ ועידו צוקרמן, חושף לראשונה פרופיל אישי של פינקלשטיין, את הקשר עם נתניהו, ואת שיטות עבודתו החדשניות והמבריקות שהביאו את הסקרים ושילובם במדיום המתפתח בעוצמה של טלוויזיה, פרסום ומאוחר יותר גם רשתות חברתיות. יש מי שמכנה את פינקלשטיין, במידה רבה של צדק, “גאון". המתנגדים לשיטותיו מתלהבים ממנו הרבה פחות. הם מכנים אותו איש הקמפיין הנגטיבי, “סוחר ארס" ולא פחות מ"גז עצבים". הייתה מידה רבה של צדק בכינוי “איש הקמפיין הנגטיבי".
פינקלשטיין, שנפטר ב־2017, נהג להגיע למקום חדש - מחוז או ארץ חדשה - וללמוד במהירות את הרכב הגושים הקיים שם. כאיש ימין בהשקפותיו היה מתמקד בגוש השמרני יותר, מחזק אותו במסריו, תוך כדי הפיכת האחרים לחברי הגוש שהמשתייכים אליו כונו בתואר גנאי לשיטתו “הליברלים". כשהחלוקה הייתה ברורה, וכבר היה “אויב" מוגדר ומנוסח, ה"קרב" היה ברור ופשוט יותר. היו מחנות, אנחנו הטובים, הם - האויב - רעים, ומערכת הבחירות כולה היא מלחמה. המסרים הטלוויזיוניים שניסח פינקלשטיין היו פשוטים, קליטים, דפקו בראש שוב ושוב - "פרס יחלק את ירושלים" - המועמד של פינקלשטיין מנצח, לא חשוב מה מידת הפירוד וההרס שהוא משאיר אחריו למי יודע כמה שנים קדימה, ופינקלשטיין דוהר כבר למועמד הבא באלבניה, בקוסובו, באמריקה - יש מלחמות מדומות רבות לייצר ברחבי העולם.
ניצחונו של נתניהו בבחירות בישראל משך לראשונה תשומת לב פומבית ליועץ הסתרים. פינקלשטיין, שנעשה בינתיים למיליונר, חי עשרות שנים עם בן זוגו, בתו מאם פונדקאית, מנהלת הבית ובתה, בבית אחוזה יפהפה בצפון־מזרח ארצות הברית. הוא נשמר מפרסום, גם בשל רצונו להישאר בצללים, וגם מכיוון שבשנות ה־70 של המאה הקודמת הומוסקסואליות הייתה עדיין אסורה באמריקה. המשפחה בעלת ההרכב הבלתי השגרתי חייתה באושר רב, הייתה מעורה בחיי הסביבה, כאשר פינקלשטיין היה נעדר לעתים תכופות מהאחוזה לטובת עבודתו, ובן זוגו משמש - כפי שבעצמו הגדיר - “האמא", שביחד עם סוכנת הבית מגדל את שתי הבנות.
החשיפה ציערה את פינקלשטיין עד מאוד. הוא ידע מראש על כתבת דיוקן על אודות משפחתו שעתידה להתפרסם, וידע גם שהתקשורת - בשל הכעס על שיטותיו מעוררות המחלוקת - לא תנהג בו ובמשפחתו יוצאת הדופן בכפפות של משי. הוא לא ישן לילות לפני הפרסום, וכשהצליח להשיג את הכתבה עוד לפני פרסומה, התברר לו כי חששותיו היו מוצדקים. החשיפה הראשונה הביאה אחריה פרסומים נוספים שהוציאו את המשפחה אל המקום שאותו שנא פינקלשטיין יותר מכל - אור הזרקורים.
למרבה מבוכתו של פינקלשטיין, התברר כי במהלך השנים הביא לבחירתם של לפחות שלושה סנאטורים שתקפו בחריפות כל גילוי של הומוסקסואליות. כשהועמד פינקלשטיין מול העובדות, טען כי הפסיק לעבוד עם לפחות אחד מהם מתוך אי־הסכמה על השקפת עולם. כך או כך, האירוע בוודאי לא תרם לתדמיתו המעורערת של היועץ הנבוך.
הייתה מידה של צדק פואטי ב"מקלחת" שספג פינקלשטיין, האיש שהתמחה בלתמרן תקשורת, שמצא והמציא אויבים בכל פינה, ושחידד וזרע פירוד לטובת ענייניו ומועמדיו, שבא היום וחרב התקשורת המתוסכלת משיטותיו הופנתה לעברו וננעצה גם בו עצמו. פינקלשטיין, ולטובת עניין זה לא חשובה השתייכותו לימין או לשמאל, התמחה בלטשטש את חשיבת האדם הבודד, בהפיכתו - ואף אילופו - להיות חלק מעדר, והמכה שספג באותם ימים מתקשורת ששמחה לעוט עליו, שהתעלמה מהאושר שחש במחיצת משפחתו, ורידדה והגדירה אותו כ"הומוסקסואל" הייתה רק עונש הולם. והיה אדם אחד בלבד שאליו יכול היה היועץ לבוא בטענה כלשהי: ארתור פינקלשטיין.
לראות או לוותר: לראות. בעצם, איך שמדינת ישראל רותחת כיום, חובה לראות.