תמיד חשבתי שאני אדם די ריאלי כשזה נוגע לטלוויזיה ולקולנוע. אתם יודעים, מן צופה כזאת שהכל עובר לידה. כשמדובר בסיפור בדיוני אני בדרך כלל לוקחת הכל בעירבון מוגבל, ומקפידה להזכיר לסובבים אותי שזו רק סדרה, שאפשר לצאת מהשוק ולהיזכר שיש חיים בחוץ. במידה ויש איזה "מבוסס על סיפור אמיתי" בצד של המסך, אני כן מניחה שיש מצב שהדברים קרו, אבל בארץ רחוקה, ושעל הדרך היו גם דרקון או שניים בשמיים כי מה הסיכוי באמת.
נמשיך עם המחמאות אחר כך, עכשיו זה הזמן לפרוק רגע ולדבר על מה שהיה בפרק האחרון של העונה, הסיבה לשמה התכנסנו. שימו לב: זוהי קריאה אחרונה לכל אלו הקוראים שורות אלה שעדיין לא צפו בו – אתם הולכים לדעת מה קורה בסוף, זה הטיימינג המושלם לעצור לפני הפסקאות הבאות, לצפות ולשוב. אתם מוכנים? אז ככה.
בפרק הלפני האחרון, גופתו של עומאר טוואלבה עדיין הוחזקה בישראל אחרי שאיוב (איציק כהן) החליט לסגור חשבון עם האדם שחטף אותו והרס לו את החיים, לפחות כפי שזה נראה כרגע. איוב, שעדיין מנסה לאסוף את השברים אחרי השבי, ממליץ לדנה לתת את הגופה חזרה לבני משפחתו של עומאר כדי שהם יוכלו לקבור אותו בג'נין, ובעיקר כדי להוציא את בן דודו עאדל (לואי נופי) מהמחבוא שלו. אז כך היה, ובמבצע מיוחד התחזו חברי הצוות לפעילי חמאס, לקחו את הגופה מידי המשפחה, וחיכו למפגש עם עאדל בידיעה שלא יפספס את ההזדמנות להתעמת עם חברי הארגון המתחרה בחיזבאללה.
קפיצה קטנה אחורה. לאורך התקדמות העונה, לכל אחד מחברי הצוות הוותיקים, דורון (ליאור רז), סטיב (דורון בן דוד), שגיא (עידן עמדי) ואלי (יעקב זדה־דניאל), היה מן רמז שאומר שמתישהו הם לא הולכים לחזור מאחת המשימות. שגיא ונורית בדיוק התחתנו, אלי הבטיח שהוא עוזב את היחידה, וגם דורון וסטיב הראו סימני יציאה. הכנו את עצמנו לזה, נפרדנו קצת בלב, ידענו שאין ברירה. בניגוד מוחלט לציפיות, מופרכות ככל שהן היו, מה שקרה מרגע המפגש בלוויה ואילך השאיר אותי לא מוכנה לבאות בשום צורה.
ברגע האחרון, בלב המסע עם האלונקה של עומאר, דורון רעול הפנים מחליט להגיד למאיה (לוסי איוב), אחותו של עומאר שהסתבכה בעיקר בגללו, שתברח מהזירה עם אמה. בתגובה למחווה היא "שורפת" את כל החבורה, ומכריזה שהם יהודים ושהכל הצגה אחת גדולה.
המארב הזה שהחל מאותו רגע ועד סוף הפרק הוכתר בלי היסוס כאחד הקשים ביותר בתולדות התוכנית, גם לאלו שנצמדו למסך מהפרק הראשון בעונה הראשונה. היה שם כל כך הרבה חוסר אונים, שהסתכם בכך שמעשרות הלוחמים נשארה הרביעייה פלוס רוסו (ענבר לביא), כשכל אחד מהם ירוי במקום אחר בגופו. אחרי שהבנו שדורון הרג את עאדל, ובדיוק בשלב שבו אנחנו חייבים קצת ודאות כדי להתאושש מההלם, שני מסוקי חילוץ חגים מעל החבורה השוכבת על הארץ כשהם ממלמלים קריאת שמע ישראל. על פי הקולקטיב הישראלי הכואב הצרוב בנו, אין ספק שזה סימן מובהק למוות. הקטע הקשה באמת? כולם עוד היו בחיים עד לפריים האחרון, ואז נגמרה העונה. בדיוק כמו שאתם חושבים – זה סוף פתוח וקשה לעיכול שלא ישתחרר מאיתנו בכזאת קלות.
אמנם מדובר בסדרה, למרות שהיא מדויקת להחריד. עם זאת, אני יכולה להגיד בביטחון שנשימתי נעתקה אינספור פעמים לאורך העונה בכלל ובפרק האחרון בפרט, ומצאתי את עצמי עושה את כל מה שסדרה טובה מייחלת לצופיה – יושבת מול מסך שחור בדיוק באותה פוזיציה, עם מבט המום.
התרעות פיקוד העורף