מרי פרץ, אישה בת 82 שהחלה את חייה בקזבלנקה שבמרוקו, מבלי לדעת כיצד הם הולכים לטלטל אותה שוב ושוב. מתוך שישה ילדים, איבדו מרי ובעלה מכלוף ז"ל ארבעה מהם, שלושה נמכרו לבני עשירים באופן לא ברור, והרביעית – אסתר, נלקחה גם היא בגיל שנתיים וחצי בלבד אחרי שעוזרת הבית הלכה עמה לקנות סופגנייה ולא שבה.
כך מתחילה העונה החדשה של 'אבודים' בניצוחה של צופית גרנט ובבימויו של דוד דרעי, שתחזור בראשון הקרוב אל המסך ברשת 13 עם הסיפור העצוב של משפחת פרץ, אנשים שבסך הכל חלמו להקים בית, ובמקום חוו אינספור אכזבות. ב־2017, עת שידור הפרקים הקודמים של ניסיונות החיפוש, הצליח צוות התוכנית המיומן לאתר את שולמית, ויקטור וזהרי, האחים שנחטפו בילדותם, ולאחד אותם שוב עם מרי ושני ילדיה ריימונד ומקסים. חלק מהחידה הושלמה אמנם, במשימה שנדמה כאילו היא בלתי אפשרית, אבל זה לא הכל, ומאז מחפשים בנרות גם אחרי אסתר הפעוטה שהותירה חור עצום בלב אמה. ומכאן בדיוק אנחנו ממשיכים בעוד פחות משבוע ימים.
"זו לא סתם עונה חדשה, זה באמת הסיפור הכי גדול שהיה לנו בכל הזמנים" סיפרה לי צופית כששאלתי אותה על הלך הרוח ערב המשך הדרך המדהימה הזו. "זה אולי ההישג הכי גדול. אחת המצוות החשובות בעולם היא השבת אבדה, ובטח בנפש. כמעט 10 שנים אנחנו בתוך הסיפור הזה. האישה הזו, מרי פרץ היא נס גלוי", סיכמה. אחרי מה שראיתי אתמול, בעיניים נוצצות, אתם אפילו לא מבינים כמה היא צודקת.ואפרופו נוצצות, רגע לפני הצפייה עלה שמעון בוסקילה לבמה עם שיריו 'יא מאמא' ו'אוחתי', והמיס באופן סופי כל חלקיק פאסון שנותר בי. ואיתי כולם.
אני מנסה לחשוב רגע איך בכלל מעכלים בשורה כזו, שיש לך אח ושמישהו עשה מאמצים כבירים על מנת להפריד אותו ממך. "אי אפשר לתאר את זה במילים", ניסתה להעביר לי, ולו במעט, את רגע קבלת הבשורה על שלושת האחים אי שם לפני חמש שנים. "זה גדול מהחיים ומהמציאות. מה אמא שעברה כזאת מסכת התעללויות, שהגוזלים שלה נלקחים ממנה לפני יותר מ־50 שנה יכולה להרגיש?". וכאילו הוציאה לי את המילים מהפה, הוסיפה: "אי אפשר יהיה אולי לתת את הדין על הפשע הזה שנעשה כלפיה, אבל אני מקווה שלפחות עכשיו הצלחנו לחבר מחדש את כל הפאזל".
בשנים האחרונות, צצו עוד ועוד עדויות על סיפור חטיפת ילדי תימן, שנותר כמעין צלקת לא ברורה אבל כואבת מאוד בהיסטוריה הישראלית. גם כאן, לפחות בתחילת הדרך, ישנם רמזים די ברורים לכך שמישהו ידע על החטיפה, אפילו לכאורה גוף שאמור לסייע ולעזור ליהודים מעבר לים. במידה וזאת התשובה וגם אם מדובר באירוע אחר לגמרי, מה שזועק יותר מכל במהלך הצפייה הוא הנתק קורע הלב של אם מילדיה. נשמע לא סביר כמעט לנסות להבין מה אמא מרגישה במצב כזה, בעיקר כשהגעגועים מגיעים עם ביקורות איומות כמו שספגה מרי.
הגעתי לכל כך הרבה רבדים של רגשות במהלך הצפייה. בחלק מהזמן צחקתי מהרוח הבריאה ומעוררת ההשראה של מרי, שגם בגיל 82 נותרה צלולה וכריזמטית, בשאר מצאתי את עצמי מתרגשת עד דמעות מהחיפוש המייסר הזה, ובעיקר כאבתי על הסיטואציה הבלתי אפשרית שנגלתה בפניי. המועקה האיומה בגרון למשמע הדברים, ההסתרה הצורמת, גרמה לי לזעוק בלבי ולשאול איך זה הגיוני שבמשך עשרות שנים הסיפור היה על מיוט. לא הבנתי איך אני, כבת לאב שגדל גם הוא בנופים האורבניים הללו של מרוקו, לא נחשפתי בעצמי לכמויות המידע הללו שכאילו חלפו מעל ראשנו. אין ספק שהיה פה מחדל גדול שכמובן תיווכחו בו בעצמכם, ויותר מזה – גם השמחה מהגילוי לא ממלאת בקלות את החורים העמוקים שיצר הסבל בזמן ההמתנה לרגע המיוחל.
"אין לי מספיק מילים לתאר את העוצמה של הכאב שעדיין אוחז באישה הזאת ובילדים שנחטפו ונאלצו לחיות שנים עם שורשים לא להם", סיכמה צופית. כששאלתי האם אפשר בכלל לחוש את הקתרזיס הזה, הטפיחה הזו על השכם, חרף הכמויות האדירות של חוסר הצדק, הדגישה: "יש קתרזיס בחלק שסוגר את המעגל, רמסו לאישה ולבעלה את החיים על פשע אחד קטן - על היותם עניים מרודים, ועל היכולת הבלתי נסבלת של האנושות למחוק אנשים שקופים. זה לא מפסיק, העולם מלא עוולות". בנימה אישית, שיתפה: "התסכול לא מרפה ממני, אני מרגישה שזו העשייה שלי. לא יכולתי לבקש משהו שמחבר אותי יותר למהות שלי כאדם מאשר לעסוק באבודים".
אני חייבת להודות שאמנם כבר עבר זמן מה מאז שצפיתי במסע של 'אבודים' עם מרי פרץ, בקרוב אצלכם, אבל זה פשוט לא יוצא לי מהראש. הרגישות שבה טיפל הצוות המסור במשפחה השורשית הזאת שגזרו עליה להתפצל, מלאכת המחשבת שהובילה למבצע חוצה מדינות ותרבויות, גם כאלה שמעדיפות לטאטא מתחת לשטיח, כל אלו פשוט מבהירות ברגע שלא מדובר בעוד תוכנית טלוויזיה, אלא בזכות מוחלטת. והזכות הזו היא שלנו.