אם לא מביאים בחשבון דיאלוגים ומשחק שגולשים לעתים לביצות אופרת הסבון, "אינפיניטי" היא סדרה מצוינת: עלילה מותחת, שממה קזחית מרהיבה ותחנת חלל פצועה. שווה.
התקשורת עם תחנת החלל הבינלאומית מתנתקת, לאחר שחללית מטען ששוגרה מאתר השיגור מאבדת שליטה, מתנגשת בה וגורמת לנזקים קשים. גופתו של אסטרונאוט אמריקאי, שאמור להיות על תחנת החלל, מתגלה על גג בניין בקזחסטן, כרותת ראש ומכוסת שעווה. בבייקונור, נמל החלל הוותיק בעולם השוכן במובלעת רוסית בקזחסטן, מתנהלת קנוניה הקשורה לתעלומה שנשמרת היטב, לא חושפת את פניה מוקדם מדי ושומרת את הצופה על אש קטנה.
הדיאלוגים שהתסריט מניח בפי השחקנים ב"אינפיניטי" עלובים ולא פעם צונחים לביצות אופרות הסבון. המשחק בלית ברירה צולע בעקבותיהם. בדרך כלל נתקעים על סדרה כזו ומקללים, כי רוצים כבר לראות מה קורה בסוף. אלא ש"אינפיניטי" היא סדרה מוזרה, שעל אף מגרעותיה הגדולות היא כזו שלא כדאי להחמיץ.
העלילה שבה מרתקת, ומרתק עוד יותר הוא הנוף שבו היא מצולמת. אנחנו איננו יודעים כמובן היכן - אולי צולמה באמת בסביבות בייקונור בקזחסטן, אולי בערבות פתח תקווה, אבל התוצאה היא לא פחות מעוצרת נשימה. מרחבים צחיחים אינסופיים מקיפים את סביבות אתר השיגור, כאילו יצאו מספרו עוצר הנשימה של צ'ינגיס אייטמטוב “והיום איננו כלה". האבק הקזחי העולה מהשממה הזו נתקע בגרונו של הצופה, ובדיוק בגובה 600 קילומטר מעליו מרחף פאר הטכנולוגיה העולמית הפצועה.
ולסלט המפואר הזה מצטרפת אסטרונאוטית צרפתייה עגומת פנים שהגיעה כדי להציל את אהובה, זה שמת אבל בו זמנית נראה גם בתחנה חי לגמרי. מרתק. שונה. שווה.
# לראות או לוותר: שווה ולו רק לטובת הסיור בקזחסטן הקלאסית. לראות.