שני דברים חשובים ועניינים אמר אתמול ברקוביץ', בעוד אחד ממופע הצעקות באולפן עם אופירה. הוא פנה לבני גנץ, שהיה שוב האורח המרכזי של הערב בפעם ה#853, ואמר לו: 'אתה יודע מה היתה הבעיה שלכם בקואליציה? שאת כל הביקורת הקשה שאתה מותח עכשיו על הממשלה העתידית, היית צריך למתוח לפני הבחירות'. במילים אחרות: מאוחר מדי מעט מדי.
ברקו כאילו קרא את מחשבותיי. היכן היתה הקואליציה, כשביבי הזיע קשה ושטף לבוחרים את המוח שיצאו לבחור שהם לא ישלמו ארנונה, והכל על מנת להחליף את הממשלה הרעה והמסוכנת, כפי שהוא וחבריו בליכוד כינו אותה במשך כל זמן שלטונה הקצר? היכן היו לפיד, גנץ ובנט, על מנת להשיב מלחמה שערה ולהצביע מצידם על מחדלי הליכוד בעבר כאשר הוא שלט?
והיה להם באמתחתם מספיק טיעונים ודוגמאות על מנת להמחיש את אותם מחדלים. מספיק היה להפוך את ההערה של מירי רגב בזמנו, שלא תכאב לה הבטן כנגד עוולות למיניהן, לג'ינגל בחירות בלופ חוזר, שינדנד לכולם בתודעה, וישמש תזכורת לדבריה הקשים.
או מספיק היה להזכיר באותו קמפיין, איך הליכוד, ניסה לחבל בהצעות חוק שהקואליציה הציעה, שהיו אמורות להיטיב עם המדינה, ובלבד להפיל מפלגת שלטון ושהעם ילך לקיבינימט.
שלושת המוסקטרים, בנט, לפיד וגנץ, במקום לתת עבודה ולהביא דוגמאות איך הליכוד שם להם מקלות בגלגלים על מנת שייכשלו, מבלי להתחשב שכשלונם יפגע בכולנו, פשוט שקעו בתרדמת חורף מתוקה וחלומות ורודים על כמה שהם מוצלחים, ישרים, ערכיים ומוסריים, ושבטוח הניצחון נמצא בכיס שלהם.
אפילו תוך כתיבת שורות אלה, אני מתעצבנת על כמה חדלי אונים הם היו, וגילו רפיסות מביכה ולוזריות למול קמפיין קדחתני ותוקפני של היריב. ואני מתעצבנת, כי באמת ובתמים רציתי לתת להם הזדמנות נוספת למקצה שיפורים, והשלמת המלאכה המרובה והמבורכת בה החלו, שהסתיימה לצערי בקול ענות חלושה.
אני חייבת להודות שבתקופת קמפיין הבחירות, לא פעם הרהרתי ביני לבין עצמי, שאם בנט, לפיד ו/או גנץ, אינם יודעים איך להילחם על מקומם בפוליטיקה המסובכת והאגרסיבית שלנו, איך הם יילחמו בעתיד כנגד כל העולם שרובו עויין כלפינו?
ורק עכשיו בני גנץ נזכר להיות מיליטנטי, כפי שניסה להפגין אתמול אצל אופירה וברקו, חזות קשוחה ותקיפה ומוכן אליי קרב מספסלי האופוזיציה. ומה אומר גנץ כתשובה להערה של ברקו שהקואליציה ו"כחול לבן" נרדמו בשמירה לפני הבחירות? "טעינו אבל למדנו מהטעויות, ועכשיו נתקן ונשפר". בוקר טוב אליהו.
ושוב חזרו המילים הנדושות שכל הפוליטיקאים משתמשים בהן עד לעייפה: "אנחנו לא ניתן, ולא נרשה, ולא נסכים, ולא נרצה וצריך לעשות ולפעול", ועוד פעם: צריך וצריך וצריך, בקיצור פקה פקה מתיש ומשעמם, הבטחות חסרות בשר ועצמות.
וזה עוד לא הכול. הרי הכותרת של הערב אתמול אצל הצמד, היתה, שבני גנץ מגיע לאולפן לתת מענה לבן גביר, או לתקוף את האיש ומעלליו הבלתי אחראיים. ומה בעצם גנץ עשה בפועל? התעלם מבן גביר ותקף את יאיר לפיד, שהוא זה שאשם בכשלון הקואליציה בבחירות, כי הוא לא ידע ללכד את השורות. ואילו הוא, גנץ, כן ידע וכן עשה.
ומה בדיוק גנץ עשה? אין לי מושג וחצי, מלבד העובדה שהוא גם תרם לכשלון הגוש כאשר חזר ואמר שרק הוא יוכל להקים ממשלה, וכך בעצם חתר תחת לפיד.
בקיצור, גנץ בא אתמול לקלל, אך יצא מקלל דווקא את האיש הלא נכון. אמנם הוא עשה זאת בזהירות ועדינות, ואפילו קרא ללפיד "חבר", אבל זה צרם. כל צליל שמזייף, אפילו שיישמע חלש, יכול לקלקל קונצרט שלם.
ואני האמנתי מר גנץ היקר, שאתה יותר ממלכתי מזה. למה להשליך בוץ עכשיו במי שהיה שותף שלך לדרך? מה לעזאזל זה תורם עכשיו? אני יכולה להבין את השאיפה שלך להיות ראש ממשלה ביום מן הימים (כפי שגם הצהרת אתמול באולפן), אבל למה לחתור ליעד הזה על חשבון מישהו אחר?
דבר שני וחשוב שאמר ברקו לבני גנץ: למה שלא תחבור לביבי ותרכיבו ביחד ממשלה? שאלה מצוינת לטעמי ופתרון שיכול היה לפרום את כל הפלונטר הפוליטי. ומה ענה שר הביטחון? תשובה צפויה ולא מפתיעה: "כי אני לא מאמין לו".
ואולי בכל זאת תשתדל אדוני שר הביטחון למען העם והמדינה שאתה כל כך אוהב, לעשות צעד לקראת היריב, נקלה ומתועב בעינך ככל שיהיה, כי זאת שעת חירום? באשר לסמוטריץ', ובן גביר, ואבי מעוז שהוציא לעצמו שם של שוביניסט והומופוב, הכל כבר נאמר על ידי אנשים חכמים וטובים ממני.