אני חייבת לומר שהשבוע הזה עבר לי מהר במיוחד. אני לא יודעת אם זה כי באורח פלא לא יצא לי ליפול על שעות הפקקים, בגלל עודף עבודה כמובן, או אולי בגלל שהתמקצעתי במלאכת השנ"צ יותר מפעם אחת, אבל משהו הרגיש אחרת. אגב, כשאני מספרת על פריבילגיית הנמנום הזו לחוג חבריי אני זוכה לתגובות רפות, מתקשה להבין למה. בכל אופן, הגענו במהירות הבזק לעוד שישי שבת, וזה אומר שסוף סוף יש לנו זמן לבינג'. שנתחיל?
ג'יני וג'ורגיה: Ginny & Georgia
יש רגע בחיים, בו אנחנו מבינים שלמרות כל מה שחשבנו בילדות, ההורים שלנו הם בני אדם בדיוק כמונו. אנשים רגילים כאלה, עם מאוויים שהם מסתירים מאיתנו, אהבות, שנאות, ובעיקר עבר שכל שנותר ממנו הוא שמות קוד ושיחות באנגלית כשהיינו ילדים ועוד לא הבנו. בהלך הרוח הזה, בערך, הסתיימה העונה הראשונה של 'ג'יני וג'ורגיה', שקיבלה המון אהבה מהרגע הראשון.
תזכורת קצרה. ג'יני מילר, נערה שחווה את משבר גיל החמישים של אמה ג'ורג'יה במלוא הדרו, מבינה שיש לה הרבה מאוד סיבות לדאגה בכל הנוגע לאופן קבלת ההחלטות שלה. בסוף העונה הראשונה, אזהרת ספוילר, ברחו ג'יני ואחיה אוסטין מהבית כשהבינו שאמם הרגה את בעלה השני על ידי שייק בריאות, שבואו נאמר שלא היה כל כך בריא.
העונה החדשה משנה קצת את הכיוון של הקומדיה הרומנטית הטיפוסית. אל תבינו לא נכון, היא עדיין כיפית בטירוף, אבל הסודות האפלים של ג'ורג'יה רק מרחיקים את בני המשפחה מהחיים הנורמליים להם קיוו, ורשימת הדרמות ארוכה ממה שבטח תיארתם לעצמכם. חשוב לציין שחוץ מצרותיה של ג'ורג'יה, גם ג'יני חווה עניינים לא פשוטים מעצם היותה נערה מתבגרת, מה שמביא עמו שיחות על נושאים לא מאוד סימפטיים, כמו דיכאון, אונס והפרעות אכילה. מהו החלק מעורר ההתפעלות אחרי שלל האלמנטים המדכדכים קמעה? האופן בו נוהגים בכל הנושאים הללו, שהוא ללא ספק ראוי להערצה, ומאפשר צפייה שלא מותירה טעם מר בפה.
אגב, יתרון משמעותי: במהלך הפרק החמישי תשמעו צלילים מוכרים עם ריח נעים של בית, וזה ממש לא במקרה – 'פעמון' של נועה קירל ואיתי גלו ינעים את זמנכם וימלא אתכם גאווה מהולה בפטריוטיות. על לא דבר.
המתים של בלום: Woman of the Dead
ברונהילדה בלום עברה עוד יום שגרתי עם בעלה כשמכונית הופיעה משום מקום וקטעה את חייו בהינף יד. כשתנסה באופן די מזוכיסטי להבין איך הכל קרה, תגלה שיש יותר מדי חורים בעלילה שמוכרים לה בכל הזדמנות. היא בטוחה שיש יותר מזה, והיא צודקת.
משם נכנסת בלום לסחרור שמוביל אותה לאנשים מסוכנים ומפוקפקים, שככל הנראה מוכיחים לה שמות בעלה ממש לא היה מקרי. לצד השחקנים שאת רובם לא כל כך הכרנו תוכלו לראות פרצוף חביב ומוכר - יוסף סוויד בתפקיד ריזה שדיד, פליט סורי שמצא עבודה בבית משפחת בלום.
יש בסדרה את כל מה שמותחן צריך: תפניות חדות, אם כי לא חדות מדי, בעלילה, דמויות שמסוגלות לרתק גם כשהן לבד בפריים, והרבה מאוד סודות שרק מחכים שנגלה אותם. מצוין. אה, ויש בה גם את סוויד. תוספת נפלאה תמיד.
לצוד פילים: Hunting Elephants
עכשיו קצת קלאסיקה. אז לאחרונה החליטו בנטפליקס ישראל בצעד שהוא גאוני בעיניי, להחזיר עטרה ליושנה ולאפשר גם לנו, הצופים שמתוודעים לסרטים הישראליים של פעם בעיקר בערוצי הסרטים בסופי השבוע, לעשות זאת בכל זמן שנרצה ויפה שעה אחת קודם.
והפעם 'לצוד פילים' שביים רשף לוי, המלווה את יונתן, נער בן 12 המתמודד עם גמגום. כשאביו דניאל (צביקה הדר) נפטר במפתיע, הבנק בו הוא עבד מסרב לשלם למשפחה פיצויים בגלל איזה חוזה דרקוני שנחתם איתו. דורית (יעל אבקסיס), אמו של יונתן, מנסה לעשות הכל כדי לשרוד כלכלית ומותירה את בנה בידי סבו אליהו (ששון גבאי), שבכלל לא ידע על קיומו כשאביו עוד היה בחיים.
בהמשך יגלה יונתן שסבא שלו היה לוחם בל"חי בעברו, ואפילו שדד כמה בנקים על מנת לסייע לארגון לצמוח. מהון להון, כשהרבה הון מונח על השולחן, יוצאים יונתן, סבו אליהו, וחבריו מימי הלח"י ניק (מוני מושונוב) ומייקל, לשדוד את הבנק בו עבד אביו, ולהשיב את הצדק אל מקומו. מלבד האקשן, הכאב וההבנה שלפעמים הדברים לא מסתדרים כפי שרצינו, יש פה המון רגש, מן קסם מיוחד, והרבה שחקנים מדהימים ומוכשרים. בינינו, לא צריך יותר מזה.
סיר לחץ: Pressure Cooker
אני לא רוצה להכליל, אז אומר שרבים מן השפים ואנשי הקולינריה שיצא לי לשמוע, לפחות בתוכניות ריאליטי, הם בני אדם מורכבים ומלאי רבדים. אלו הנמנים בקבוצה זו בדרך כלל דורשים מעצמם הרבה, מרגישים באולימפוס כשזה קורה ונשברים כשזה לא, בטח במקום עבודה שמאלץ אותך לחוות את רכבת ההרים הזאת כל יום. עכשיו תיקחו את כל מה שאמרתי ותכפילו במאה.
'סיר לחץ', כשמה כן היא, תוכנית בישול באורות גבוהים המאגדת בבית אחד 11 שפים מנוסים וקנאים לפרטיותם. מה שמעניין הוא שלא רק הבישול קובע כאן, אלא יכולתם של הבשלנים המהוללים לבצע מהלכים אסטרטגיים שיקלו עליהם לעשות את מה שהם הכי טובים בו - לבשל. מה הפרס אתם שואלים? 100 אלף דולרים טבין ותקילין, וכמובן, תהילת עולם. בהצלחה למנחשים.
קליידוסקופ: Kaleidoscope
בקרוב מאוד, יסיים ליאו (ג'יאנקרלו אספוזיטו) את 17 שנות המאסר שלו בכלא, שקיבל ביושר לאחר ששותפו לעסקיו השנויים במחלוקת לימד אותו לא לסמוך על אף אחד יותר לעולם. רגע לפני השחרור, מחליט ליאו לברוח, ומתכנן כבר מבחוץ את השוד שיחתום את קריירת העקיצות שלו - גניבת אגרות חוב ששוות שבעה מיליארד דולר. וכמו כל שודד מיומן שמכוון הכי גבוה, הוא אוסף סביבו את ליגת הצדק של עולם הפריצות והגניבות, ויחד הם מתכננים את הפשע המושלם.
עד פה נחמד, אפילו מעניין. נהניתי. אבל פתאום הבנתי למה נכנסתי. הפרקים מסודרים לפי צבעים, ומסתבר שהבחירה באיזה פרק לצפות קודם היא בכלל שלי. אני, שבחירת כריכון בבית הקפה הסמוך משולה עבורי לבחירת קרן השתלמות, צריכה לדעת מהי הדרך הטובה ביותר לצפות בסדרה, ולהחליט עליה. די נו.
כדוקטורית לשם כבוד בדור המאוד חסר החלטיות שלנו, אני מכריזה על הפורמט הזה כמעייף, שלמען האמת הוציא אותי מריכוז בכל הנוגע לעלילה, וחבל, היה לה פוטנציאל. זוכרים את סדרת ספרי האימה 'צמרמורת', שהקריפה אותנו בספרייה של בית הספר? גם שם היו כמה ספרים שהיה ניתן לבחור בהם את הסוף. ונחשו מה? קראתי את כל אחד מהסופים כי ממש לא התלהבתי מהקונספט.
בקיצור, כל הייחוד של הנטפליקס היקר שלנו הוא שמדובר בשוויון בנטל - אנחנו בוחרים במה לצפות, ובהנהלה, בתגובה, קובעים לנו את סדר הפרקים. כולי תפילה שההתרופפות הזאת לא תחזור שנית. בתודה, מיכל.