“אבירם כץ", כאן 11, ימי ראשון ושלישי 21:15

אבירם כץ (יחזקאל לזרוב) הוא סופר שמאחוריו כמה וכמה ספרי מתח מצליחים, אלא שכבר תקופה ארוכה הוא נמצא במחסום כתיבה. יושב מול הנייר, כמו ששר אריק איינשטיין הגדול, ולא יוצא לו כלום. גם כשמגיעה אליו הצעה נהדרת לכתוב סיפור בהמשכים לעיתון נחשב, ממשיך לא לצאת לו כלום.

ואז מגיעה הישועה: שכנו של אבירם, ד"ר ויקטור גואטה (ששון גבאי), רופא בפנסיה, מבקש ממנו שיקרא סיפור שכתב. אף על פי שהוא שונא בקשות כאלו, הוא חייב לד"ר גואטה, שטיפל לו בבקשה רפואית, ובחוסר רצון מתיישב לקרוא את הסיפור. הוא נדהם. זה הסיפור היפה ביותר שקרא אי־פעם.

במקביל הלחץ ממערכת העיתון למסור את הסיפור שלו מתגבר, ואבירם מחליט לשלוח אליהם, בשינויים קלים, את הסיפור של ד"ר גואטה, כאילו היה שלו. ההתלהבות במערכת מגיעה לשמיים, אבל בלי לדעת, אבירם מסתבך בתעלומת פשעים ורצח.

הסדרה, המוגדרת כדרמה קומית, מבוססת על ספרו של אשר קרביץ “לכתוב כמו אלוהים", וביימו אותה דנה מודן ואיתן צור. לפחות על פי עברם כיוצרים (בנפרד), ועל פי תחילת “אבירם כץ", מפסיד צור האנרכיסטי (“החמישיה הקאמרית", “החנות שיש בה הכל") לסגנונה של דנה מודן, שאותו באופן אישי הייתי מגדיר כמשתייך לז'אנר המנג'ס.

הדמויות של “אבירם כץ" אפופות מסתורין לא מנומק, שמהר מאוד הופך למטרד. אם אדם מהרחוב היה מדבר כמותן, בטוח שאזרחים טובים היו מזמינים לו רופא. זה נראה שאסור להן לצחוק בפקודה. איזה צער העולם מהול בדיכאון תמידי מונח עליהן.

למשל כשמודן בתפקיד חוקרת משטרתית מתיישבת מול אבירם כץ לבשר/להודיע/לברר את מעורבותו ברצח, היא יוצקת לתוך השיחה שתיקות ארוכות ומיותרות בין משפט למשפט, נועצת בו מבטים נוקבים ומאשימים (לקורא, אגב, מומלץ להעביר כאן את הזמן בקפיצה לפריז'ידר לחיסול השניצל משבת), ויוצא שסצינה שאמורה להיות צומת חשוב ולהימשך, נגיד, דקה או שתיים, הופכת למטרד מעצבן שנמרח ונמרח ומוציא את החשק לצפות בהמשך.

זה אגב בדיוק מה שקרה לצופה הכותב מילים אלה. אם עד אז סבלתי בשקט, המפגש הראשון בין החוקרים לאבירם כץ סחט ממני עד הטיפה האחרונה את החשק לראות מה קורה הלאה.

יהיה רק הוגן כאן לציין שאינני יודע כמובן לאיזה כיוון תבחר הסדרה ללכת - אל סיפור הפלגיאט, גניבת הסיפור מהרופא, או לעלילת הרצח, אבל יסלחו לי יוצרי הסדרה שאני לא נשאר לברר. מילא אם לאווירת המוזרות המרחפת תמידית ממעל הייתה איזו תועלת, אבל אני מוצא שהיא מטרידה ללא טעם. אז ביי ביי לאבירם ושימצא דרך מוצלחת יותר להיחלץ ממשבר הכתיבה.

לראות או לוותר: כאמור, מטרד. לא לראות.