"תודה לאל, החלום הפך להיות החיים שלי", אומרת השחקנית הילה סעדה בחיוך. “אני אוהבת את החיים, ויש עוד דברים שאני רוצה שהחיים יזמנו לי, בעזרת השם. אני חושבת שיש משהו בעשור האחרון שהוא הרבה יותר מיושב אצלי. אני הרבה יותר מחוברת לעצמי, יש נחת כזו, מיקוד, אני יודעת מי אני ומה אני וזה נעים. לא חוויתי זאת בעוצמות כאלה כשהייתי בשנות ה־20 לחיי. אני לוקחת הכל באהבה, בשמחה ובכיף. העיקר שנהיה בריאים, שנעשה את מה שאנחנו אוהבות ושנגשים את מה שעוד לא הגשמנו".
התקופה האחרונה הייתה מוצלחת עבורה: היא חזרה לגלם, בפעם האחרונה, את ונסה מימון בעונה השלישית של “להיות איתה" מבית היוצר של אסי עזר; כיכבה בתפקיד ראשי בסרט הקולנוע הישראלי “מתחתנת" של ערן בן יעקב; והכניסה דמות חדשה לחיינו, רוזה ארמוזה, בסדרת הטלוויזיה “מלכת היופי של ירושלים".הסדרה מבוססת על ספרה הידוע של שרית ישי־לוי ונכתבה על ידי שלמה משיח, אסתר נמדר תמאם ועודד דוידוף. היא מגוללת את סיפורה של משפחת ארמוזה מהקהילה הספניולית בירושלים מתקופת השלטון הטורקי, שנות המנדט הבריטי, הקמת מדינת ישראל ועד תחילת שנות ה־70.
בסדרה מגלמת סעדה אם לשלוש בנות שבאה ממשפחה ענייה, שבעלה גבריאל (מיכאל אלוני) לא אוהב אותה והיא נלחמת על מקומה במשפחה המיוחסת. אחרי שהעונה הראשונה זכתה להצלחה מסחררת, השבוע עלתה ביס עונתה השנייה והדרמטית לא פחות. “נעים לדעת שאנשים מחכים לסדרה הזו ושכל כך הרבה צופים בה", היא אומרת.
לטעמי רוזה היא אישה חזקה ועוצמתית. היא אישה שחיה ב־1920, כשהמוטו הוא לא לפרק את הבית ולעשות הכל לטובת המשפחה והילדים. היא סופגת אש מכל הכיוונים, אבל מתעלה על הכל. זה מה שהיה מעניין אותי לראות בה, איך היא מתגברת על כל הקשיים למרות כל הדרמה. יכול להיות שבלי מודע נתתי לה את החוזק שלי ואת הראייה שלי על החיים".
"מגיל קטן רציתי לסמן לעצמי משהו שבו אהיה מספר אחת, הכי טובה, ומצאתי את זה בבמה. מצאתי סוג של שחרור והכרה שלא הרגשתי בחיים האמיתיים שלי. על הבמה הרגשתי הכי טובה, הכי יפה, הכי נכונה והכי אני", סיפרה.
לקראת סוף שירותה הצבאי כפקידת לשכה בבסיס עוצבת אדום, ליד אילת, נהגה לטוס פעם בשבוע לתל אביב, ללמוד אצל רחל שור בסטודיו למשחק ניסן נתיב. עם שחרורה, למדה בסטודיו לאומנויות התיאטרון מיסודו של יורם לוינשטיין, ואף זכתה במהלך לימודיה במלגת הצטיינות מקרן אמריקה ישראל. בהמשך למדה גם בסמינר הקיבוצים לתואר ראשון בבימוי.
עד לפריצה הגדולה, סעדה עברה את המסלול האטי, האותנטי, המפרך והבטוח. היא שיחקה בתיאטראות השונים בשלל הצגות (“מרי לו", “סאלח שבתי", “חי בסרט", “יושבים שישה") ובמקביל השתפשפה בטלוויזיה, תחילה בתפקידים קטנים ובהמשך בתפקידים מרכזיים (“הבורר", “רמזור", “חסמבה דור 3"), ובקולנוע (“ביקור התזמורת", “סרק סרק").
הפריצה המיוחלת הגיעה בדיוק לפני עשור, כשלוהקה לסדרה “להיות איתה", לתפקיד ונסה מימון, האקסית המיתולוגית של האופה עמוס דהרי (אביב אלוש) והנמסיס הנצחית של נועה הולנדר (רותם סלע), הרגזנית, השתלטנית והתככנית. הדמות, שהפכה במהרה לקאלט, הכניסה אותה לכל בית בישראל והפכה למזוהה עמה.
“כל תפקיד שאני עושה נותן עוד נפח לעשייה שלי ולי כשחקנית", היא אומרת. “כשהסדרה ‘להיות איתה' יצאה וזכתה לרייטינג גבוה ולהדים חזקים, זה היה מאוד משמעותי, אבל זה היה לפני עשור. ההצלחה לא שינתה אותי אלא שינתה לטובה את היחס כלפיי. היה כיף לקבל את ההכרה הזו. לקח לי זמן לעכל ולהבין את זה, וכיום אני מרגישה במקום הטבעי שלי".
בעיניה, ציון דרך משמעותי בקריירה שלה הוא דווקא דמותה של רוזה ב"מלכת היופי של ירושלים": “בעיניי הסדרה הזו היא נקודת מפנה עבורי. יש אותי כשחקנית לפני ‘מלכת היופי של ירושלים' ויש אותי אחרי. הסדרה הזו נתנה לי כל כך הרבה, בגלל נפח התפקיד והעיסוק שלו בכל כך הרבה דברים עמוקים בחיים. הסדרה חיזקה אותי והשפיעה מאוד על תגובות של אנשים כלפיי. כשחקנית, את לא תמיד חווה הצלחה. זה בא בגלים נעימים שבאים והולכים. בסופו של יום אני חיה חיים רגילים. נוסעת למגדל העמק לשישי־שבת לאכול אוכל של אמא, נפגשת עם החברים והחברות שלי, חלקם מהתעשייה וחלקם לא. חיים רגילים".
“אני מקפידה להרחיב להם את האופקים. אנחנו לומדים המון על תולדות התיאטרון, אני נותנת להם משימות והרצאות על אנשים שונים מההיסטוריה, מצ'ארלי צ'פלין ועד חנה רובינא. הדבר החשוב הוא לאפשר להם לפתוח את הראש, לדעת על האומנות ועל ההיסטוריה. לא כולם יהיו שחקנים ולא כולם ירצו להיות שחקנים, אבל אלו כלים לחיים. זה הרבה מעבר למשחק. אני אשת חינוך בסופו של דבר".
לצד קריירת המשחק וההוראה, סעדה גם יוצרת, כותבת, מלחינה וזמרת כישרונית. בשנת 2016 היא הוציאה את אלבום הבכורה שלה, “לרוץ בתוך ענן". ב־2021 הקליטה דואט עם דוד ד'אור בשם “שיר לגבריאל", בהשראת “מלכת היופי של ירושלים". את השיר סעדה כתבה והוא תורגם ללדינו על ידי שמואל רפאל, והולחן על ידיה ועל ידי ליאור פרלה. “הרגשתי שאני חייבת לכתוב שיר בספניולית", היא אומרת. “הרגשתי את התשוקה הזו".
התרעות פיקוד העורף