"תודה לאל, החלום הפך להיות החיים שלי", אומרת השחקנית הילה סעדה בחיוך. “אני אוהבת את החיים, ויש עוד דברים שאני רוצה שהחיים יזמנו לי, בעזרת השם. אני חושבת שיש משהו בעשור האחרון שהוא הרבה יותר מיושב אצלי. אני הרבה יותר מחוברת לעצמי, יש נחת כזו, מיקוד, אני יודעת מי אני ומה אני וזה נעים. לא חוויתי זאת בעוצמות כאלה כשהייתי בשנות ה־20 לחיי. אני לוקחת הכל באהבה, בשמחה ובכיף. העיקר שנהיה בריאים, שנעשה את מה שאנחנו אוהבות ושנגשים את מה שעוד לא הגשמנו".
התקופה האחרונה הייתה מוצלחת עבורה: היא חזרה לגלם, בפעם האחרונה, את ונסה מימון בעונה השלישית של “להיות איתה" מבית היוצר של אסי עזר; כיכבה בתפקיד ראשי בסרט הקולנוע הישראלי “מתחתנת" של ערן בן יעקב; והכניסה דמות חדשה לחיינו, רוזה ארמוזה, בסדרת הטלוויזיה “מלכת היופי של ירושלים".הסדרה מבוססת על ספרה הידוע של שרית ישי־לוי ונכתבה על ידי שלמה משיח, אסתר נמדר תמאם ועודד דוידוף. היא מגוללת את סיפורה של משפחת ארמוזה מהקהילה הספניולית בירושלים מתקופת השלטון הטורקי, שנות המנדט הבריטי, הקמת מדינת ישראל ועד תחילת שנות ה־70.
בסדרה מגלמת סעדה אם לשלוש בנות שבאה ממשפחה ענייה, שבעלה גבריאל (מיכאל אלוני) לא אוהב אותה והיא נלחמת על מקומה במשפחה המיוחסת. אחרי שהעונה הראשונה זכתה להצלחה מסחררת, השבוע עלתה ביס עונתה השנייה והדרמטית לא פחות. “נעים לדעת שאנשים מחכים לסדרה הזו ושכל כך הרבה צופים בה", היא אומרת.
מה צפוי בעונה החדשה? בלי ספוילרים כמובן.
“היחסים בין הדמויות עולים שלב ומגיעים למקומות בלתי צפויים. זה יהיה מעניין, מפתיע ודרמטי. אחרי שצפיתי בשני הפרקים הראשונים, אמרתי לבמאי עודד לוטן, ‘איזו דרמה עצובה'. כשאני צופה בסדרה זה כאילו שכחתי את כל מה שצילמתי, אני מרגישה שאני צופה בה בלי לדעת את העלילה".
עד כמה הדמות של רוזה דומה לך?
“היא שונה ממני בתכלית, גם מבחינת הסיפור שלה וגם מבחינת האופי. אלו ממש חיים אחרים. היא מאוד מאופקת אבל מאוד חזקה. בספר היא מתוארת כמי שהחיים לא היטיבו עמה. אבל אני לקחתי החלטה בתחילת העונה הראשונה, שהיא לא חלשה ולא מעניין אותי לשחק מישהי חלשה. רציתי להראות איך היא מנסה להתגבר על הקשיים והמכשולים שהחיים זימנו לה.
לטעמי רוזה היא אישה חזקה ועוצמתית. היא אישה שחיה ב־1920, כשהמוטו הוא לא לפרק את הבית ולעשות הכל לטובת המשפחה והילדים. היא סופגת אש מכל הכיוונים, אבל מתעלה על הכל. זה מה שהיה מעניין אותי לראות בה, איך היא מתגברת על כל הקשיים למרות כל הדרמה. יכול להיות שבלי מודע נתתי לה את החוזק שלי ואת הראייה שלי על החיים".
מה סוד הקסם של הסדרה בעינייך?
“זה מתחיל בכך שהכותבים הפיחו חיים במשפחה ספניולית שחיה בירושלים ב־1920. הרבה משפחות ספניוליות סיפרו לי שהן עורכות צפייה רב־דורית, הנכדים והנכדות עם ההורים והסבים והסבתות. זה מרגש. מעבר להיסטוריה המעניינת, זו דרמה משפחתית על־זמנית, שעוסקת ביחסים בין בני זוג, בין הורים לילדים על כל המורכבויות שיש בכך".
את עצמך לומדת ספרדית כבר כמה שנים. מה גרם לך להתאהב בשפה?
“כבר חמש שנים שאני לומדת לעומק את השפה הספרדית, ועושה אודישנים בספרדית ויש לי סוכנות במדריד. השפה הזו תמיד קרצה לי, גם בגלל שאני מאוד אוהבת את אלמודובר והסרטים שלו וגם כי יש בשפה ובמנטליות הספרדית איזו חמימות. עכשיו, עם הסדרה, הספניולית הגיעה לחיי, ויש דמיון בינה לבין הספרדית, אז שמחתי על ההזדמנות הזו. זו אחת מההנאות שבלהיות שחקנית: כל הזמן אנחנו מבקרים במקומות שונים, בצורות חיים שונות ובשפות שונות".
מתי החל לבעור בך הרצון לפתח קריירה בינלאומית?
“זה התפתח. את כובשת יעדים וצוברת עוד ועוד חלומות. מכיוון שתמיד אהבתי את השפה ואת הסרטים הספרדיים, החלטתי שאני רוצה לעשות עם האהבה הזו משהו, לכן הלכתי ללמוד. אני לוקחת שיעורים פרטיים ולומדת גם בקבוצות".
שבת אחר הצהריים
סעדה נולדה וגדלה במגדל העמק. בבית הוריה החלה לבעור בה התשוקה למשחק. “היה ברור לי שאני רוצה להיות שחקנית כבר בגיל 5", אומרת. “הייתי מסדרת בסלון את האחים והאחיות של אבא שלי, משפחה מצרית מרובת ילדים, מושיבה אותם באות ח' ומתחילה לעשות להם הופעות. זה היה הנוהל בכל שבת בשעה ארבע אחר הצהריים, וזה היה השלב שבו הבנתי שאני רוצה להיות במרכז, כשהם מוחאים לי כפיים ושאני פועלת בעזרת הדמיון ועושה להם הצגות, לוקחת מאכלים שסבתא שלי הייתה מבשלת ועושה להם פרסומת".
"מגיל קטן רציתי לסמן לעצמי משהו שבו אהיה מספר אחת, הכי טובה, ומצאתי את זה בבמה. מצאתי סוג של שחרור והכרה שלא הרגשתי בחיים האמיתיים שלי. על הבמה הרגשתי הכי טובה, הכי יפה, הכי נכונה והכי אני", סיפרה.
איך המשפחה קיבלה את החלום שלך?
“הם תמכו בי והלכו אחרי מההתחלה. מאז שהייתי ילדה ההורים שלי, שהם אנשי חינוך, הבינו שהם לא יכולים ‘להתעסק' איתי. לשמחתי הם חכמים, והבינו שברגע שיש לילדה חלום - צריך ללכת איתה. קיבלתי מהם גיבוי מלא לאורך כל הדרך, מבית ספר למשחק ועד כל הופעה או הצגה שהופעתי בה, והם הגיעו ותמכו. גם כיום, לכל פרימיירה הם מגיעים ובכל דבר הם לצדי".
לקראת סוף שירותה הצבאי כפקידת לשכה בבסיס עוצבת אדום, ליד אילת, נהגה לטוס פעם בשבוע לתל אביב, ללמוד אצל רחל שור בסטודיו למשחק ניסן נתיב. עם שחרורה, למדה בסטודיו לאומנויות התיאטרון מיסודו של יורם לוינשטיין, ואף זכתה במהלך לימודיה במלגת הצטיינות מקרן אמריקה ישראל. בהמשך למדה גם בסמינר הקיבוצים לתואר ראשון בבימוי.
עד לפריצה הגדולה, סעדה עברה את המסלול האטי, האותנטי, המפרך והבטוח. היא שיחקה בתיאטראות השונים בשלל הצגות (“מרי לו", “סאלח שבתי", “חי בסרט", “יושבים שישה") ובמקביל השתפשפה בטלוויזיה, תחילה בתפקידים קטנים ובהמשך בתפקידים מרכזיים (“הבורר", “רמזור", “חסמבה דור 3"), ובקולנוע (“ביקור התזמורת", “סרק סרק").
הפריצה המיוחלת הגיעה בדיוק לפני עשור, כשלוהקה לסדרה “להיות איתה", לתפקיד ונסה מימון, האקסית המיתולוגית של האופה עמוס דהרי (אביב אלוש) והנמסיס הנצחית של נועה הולנדר (רותם סלע), הרגזנית, השתלטנית והתככנית. הדמות, שהפכה במהרה לקאלט, הכניסה אותה לכל בית בישראל והפכה למזוהה עמה.
“כל תפקיד שאני עושה נותן עוד נפח לעשייה שלי ולי כשחקנית", היא אומרת. “כשהסדרה ‘להיות איתה' יצאה וזכתה לרייטינג גבוה ולהדים חזקים, זה היה מאוד משמעותי, אבל זה היה לפני עשור. ההצלחה לא שינתה אותי אלא שינתה לטובה את היחס כלפיי. היה כיף לקבל את ההכרה הזו. לקח לי זמן לעכל ולהבין את זה, וכיום אני מרגישה במקום הטבעי שלי".
בעיניה, ציון דרך משמעותי בקריירה שלה הוא דווקא דמותה של רוזה ב"מלכת היופי של ירושלים": “בעיניי הסדרה הזו היא נקודת מפנה עבורי. יש אותי כשחקנית לפני ‘מלכת היופי של ירושלים' ויש אותי אחרי. הסדרה הזו נתנה לי כל כך הרבה, בגלל נפח התפקיד והעיסוק שלו בכל כך הרבה דברים עמוקים בחיים. הסדרה חיזקה אותי והשפיעה מאוד על תגובות של אנשים כלפיי. כשחקנית, את לא תמיד חווה הצלחה. זה בא בגלים נעימים שבאים והולכים. בסופו של יום אני חיה חיים רגילים. נוסעת למגדל העמק לשישי־שבת לאכול אוכל של אמא, נפגשת עם החברים והחברות שלי, חלקם מהתעשייה וחלקם לא. חיים רגילים".
מחפשת עומק
במקביל להצלחה של “להיות איתה", שיחקה סעדה בתפקיד משמעותי ב"שחקן זר", אז גילמה את פליטת הריאליטי והדוגמנית הכושלת נופית זאנה, ארוסתו של הכדורגלן הישראלי אדיר מיוחס (מאור שוויצר) שמגיע לשחק באנגליה. אחר כך השתתפה בסדרות “אילת" ו"רק להיום"; ושיחקה באחד התפקידים הראשיים במחזמר “מרי לו", המבוסס על שירי צביקה פיק.
מה בעינייך ההבדל העיקרי בין משחק בתיאטרון למשחק בטלוויזיה?
“נכון שבתיאטרון משחקים מול קהל ובטלוויזיה ובקולנוע מול מצלמה - אבל המשחק הוא אותו משחק. כשאת יוצאת מבית ספר למשחק, את לא יודעת לאן הקריירה שלך תתפתח, אז התחלתי לשחק קודם כל בתפקידי משנה בקולנוע ובטלוויזיה ואז, לאט־לאט, בתפקידים גדולים וככה הקריירה שלי נותבה. לאט ובטוח. שמחתי שהקריירה שלי נותבה כך".
יש תפקידים שהם מבחינתך בגדר קו אדום?
“יש תפקידים שאני פוסלת, אבל זה לא בגלל שיש לי קו אדום, אלא אם התפקיד לא מעניין ולא אינטליגנטי מספיק. זה עניין של בגרות. אני צריכה שמשהו יאתגר אותי. אני קוראת את התסריט, ואם אני מוצאת בזה עניין - אז אשיב בחיוב. אני מחפשת עומק בתפקידים".
כשחקנית, איך את יוצרת דמויות בלתי נשכחות?
“כשאני עובדת על דמות, אני לא חושבת על איך היא תהפוך למשהו בלתי נשכח. אני פשוט משקיעה בה את כל כולי. המחשבה שלי היא איך להיכנס לנעליה בצורה הכי טובה. תודה לאל, זה ממש כיף שדמות יוצאת החוצה בצורה חזקה כזאת. זו ממש זכות להצליח ליצור דמויות שמהדהדות, ולא משנה אם זה בפן הקומי או הדרמטי. לפני שקיבלתי את הזכות לגלם את רוזה, ממש רציתי שיגיע אליי תפקיד דרמטי, כי שיחקתי המון דמויות קומיות. זימנתי לעצמי תפקיד דרמטי גדול, וכשהוא הגיע - הוא הגיע במלוא הדרו. אין תפקיד יותר עצום מזה מבחינה דרמטית, כי רוזה באמת עוברת דרמות מטורפות. הרגשתי שזה הגיע בזמן הנכון, ולקחתי את התפקיד בשתי ידיים".
מבין הדמויות שגילמת ואת מגלמת, מה הדמות שהכי התחברת אליה?
“כשאני מגלמת דמות, אני מתחברת אליה אישית, אבל אחרי הצילומים אני חווה סוג של ניתוק רגשי. זה חלק מהאומנות, לדעת להתחבר נורא חזק באותו רגע שאתה מצלם כדי שהסצינה תצא אמינה ונוגעת ללב ואז להתנתק. אז התחברתי לכל הדמויות שגילמתי. אל תשכח גם שבכל פעם אני מתפתחת גם כבן אדם. למשל, כשגילמתי את ונסה בעונה הראשונה של ‘להיות איתה', הייתי במקום אחר בחיים. אז הייתי יותר בועטת, גם באופי שלי, והשלכתי את זה על הדמות שלה. היום אני במקום אחר וזה גם משליך על הדמויות החדשות שאני מגלמת".
בתור איזו דמות הכי מזהים אותך כיום ברחוב?
“עכשיו רוב התגובות הן על ‘מלכת היופי של ירושלים', כי הסדרה משודרת כרגע ויש לה המון צופים".
מה היית מייעצת לשחקנים שמגיעים לכוכבות?
“אני לא כל כך אוהבת את המונח ‘כוכבות'. אני חושבת שצריך לעבוד מאוד קשה ולהיות אדם מפותח ובעל אישיות, ושיהיה לך מה לתת לעולם באומנות שלך ומעבר לאומנות, כדי שאנשים יגדירו אותך בתור מישהו שמשפיע עליהם. אני לא מאמינה בכוכבים אלא באנשים עם ערך מוסף. האומנות קיימת כדי להגיד משהו לעולם, בשביל שניתן את משנתנו. מעבר ליכולת לשיר יפה או לשחק יפה. הערך המוסף, התוכן וההשפעה הם הדברים האמיתיים, ואלה הדברים שאני נושאת אליהם עיניים".
מורה לחיים
סעדה היא בוגרת תואר ראשון בבימוי והוראת תיאטרון, ובשש השנים האחרונות היא מלמדת. כיום היא משמשת כמורה לתיאטרון בבית הספר עמל ליידי דייויס בתל אביב, ומלמדת את כיתות ז'־ט'. “אני מלמדת פעם בשבוע ומתה על זה", היא אומרת. “את רוב הזמן אני שומרת לאומנות ולצילומים, והשארתי את היום הזה בשבוע לחינוך, והבאלאנס הזה טוב לי. אני אוהבת ללמד ומרגישה שזה מאזן אותי, להיות מורה יום בשבוע. יש לי תלמידים מהממים שאוהבים תיאטרון".
איך הם מקבלים את זה שהמורה שלהם ידועה?
“בהתחלה יש התרגשות, אני נותנת להם לשאול שאלות, מדברת איתם על זה וזהו. בסופו של דבר אני מורה רצינית, נותנת להם משימות וגם שואבת מהם המון השראה. איזה כיף זה לראות נערים ונערות עם תשוקה, שלחלקם באמת יש את זה והם שחקנים בכל רמ"ח איבריהם. יש גם תלמידים שהם חסרי ביטחון ואני רואה איך לימודי התיאטרון מפתחים אותם, וזה הסיפוק האמיתי בשבילי".
“אני מקפידה להרחיב להם את האופקים. אנחנו לומדים המון על תולדות התיאטרון, אני נותנת להם משימות והרצאות על אנשים שונים מההיסטוריה, מצ'ארלי צ'פלין ועד חנה רובינא. הדבר החשוב הוא לאפשר להם לפתוח את הראש, לדעת על האומנות ועל ההיסטוריה. לא כולם יהיו שחקנים ולא כולם ירצו להיות שחקנים, אבל אלו כלים לחיים. זה הרבה מעבר למשחק. אני אשת חינוך בסופו של דבר".
זו גם רשת ביטחון במובן מסוים, למקרה שתחום המשחק ייקלע למשבר, כמו שקרה בקורונה, למשל?
“לא, הביטחון שלי הוא מהשם יתברך. אני יכולה לעשות כל מה שאני רוצה וכל מה שאני ארצה, ואני עובדת ומצטלמת לקמפיינים, תודה לאל. אני רואה בחינוך ערך מוסף וזה חשוב לי, לא משהו אחר".
לצד קריירת המשחק וההוראה, סעדה גם יוצרת, כותבת, מלחינה וזמרת כישרונית. בשנת 2016 היא הוציאה את אלבום הבכורה שלה, “לרוץ בתוך ענן". ב־2021 הקליטה דואט עם דוד ד'אור בשם “שיר לגבריאל", בהשראת “מלכת היופי של ירושלים". את השיר סעדה כתבה והוא תורגם ללדינו על ידי שמואל רפאל, והולחן על ידיה ועל ידי ליאור פרלה. “הרגשתי שאני חייבת לכתוב שיר בספניולית", היא אומרת. “הרגשתי את התשוקה הזו".
המשחק בא על חשבון המוזיקה, או ההפך?
“שום דבר לא בא על חשבון שום דבר. יש לי אהבה למוזיקה, לכתיבה, להלחנה, לשחרר ולבטא את עצמי, אני משאירה את הכל פתוח".
ובמעבר חד - בעונה השלישית של “להיות איתה" ונסה הייתה בהריון וב"מלכת היופי של ירושלים" רוזה היא אמא, זה לא מעורר בך את החשק להפוך לאמא בעצמך?
“החשק מתעורר אצלי מעצם היותי אישה. אני לא צריכה את הדמויות כדי שיעוררו בי משהו. זה די מצחיק, כי כשאת מגלמת דמות מסוימת, כולם חושבים שזה משפיע על החיים שלך, אבל אצלי ממש לא. כשאומרים ‘אקשן' אני משחקת, וכשאומרים ‘קאט' אני מחליפה את הבגדים והולכת הביתה אל החיים הפרטיים והאישיים שלי. אמהות זה בהחלט משהו שאני רוצה להגשים וזה יקרה, בעזרת השם בזמן הנכון. איזו אישה לא חושבת על הדברים האלה?".
ומה עם זוגיות?
“היה לי קשר מאוד משמעותי בתקופת צילומי הסדרה, ויכול להיות שהלב שלי עדיין שם. אבל תמיד הכל פתוח, הלב שלי פתוח".
יש לחץ מהסביבה או המשפחה?
“לא, כל אחד חי את חייו. איזה לחץ, זה יעזור במשהו? עבורי אהבה היא ערך עליון, זה דבר שכיף שיש לך אותו בחיים, וזה יגיע בעזרת השם הכי טוב, שלם ומלא".
איך את תופסת את מהפכת ה"מי טו" וההשפעה שלה על התחום?
“ברוחניות אומרים שברגע שקורה משהו, זה סימן שהוא היה צריך לקרות. טוב שהנושא עלה למודעות, גם מבחינת נשים, שיידעו שיש להן מענה ושהן יכולות לדבר, וגם לגברים, שיידעו את הגבולות שלהם. אנשים יודעים מתי ואם וכאשר הם עוברים את הגבול, וצריך לשים את זה על סדר היום".
יצא שזרקו לך הערה לא במקום?
“לא, אישית חוויתי תמיד סביבה מקצועית".
התקופה הנוכחית סוערת, מה את חושבת על שחקנים שמביעים דעות פוליטיות?
“כל בן אדם, לא משנה אם הוא אומן, סנדלר או עובד בסופר, יכול ורשאי להביע את דעתו באופן דמוקרטי. אני ממש מחוץ ללופ. כמו כולנו, אני לא בעד התלהמות, זה לא השיח שלי ולא הערכים שגדלתי וחונכתי עליהם. הלוואי שאנשים ילמדו לכבד אחד את השני. רובנו כאלה ויש רק קומץ קטן שחי בחוסר סובלנות, וחבל".
לאחרונה חגגת 40. איך קיבלת את החלפת הקידומת?
“קיבלתי את זה באהבה. אני מרגישה צעירה. ביום הולדתי עשיתי טיול בפורטוגל. בשנים האחרונות אני מלא בחו"ל. אוהבת לטייל, להכיר אנשים חדשים, לראות תרבויות, ויש לי חברים כבר מכל העולם ואני עפה על זה".
מה הפנטזיה המקצועית הבאה שלך?
“פסגת השאיפות שלי היא שאלמודובר יראה במקרה את ‘מלכת היופי של ירושלים' בנטפליקס ויגיד: ‘וואי, מי זאת?! אני רוצה אותה בסרט הבא שלי!'. מעבר לזה אני שואפת לעוד תפקידים שיש בהם מורכבות ואתגר. ברור שפסגת השאיפות היא בחו"ל, בא לי להיות השחקנית הראשונה שעושה את זה במדריד, ואני אהיה, בעזרת השם. זה כיף לשחק בשפה זרה. כמו עוד רובד".
סטיילינג: חיה וידר, איפור ועיצוב שיער: פדור וישניקוב