אופירה וברקו עסקו אתמול בסכנה הנשקפת לכלכלת ישראל בעקבות הרפורמה המשפטית. אמנם נשאלו כל השאלות הנכונות, אך לצערי תשובות אין. לפחות לא תשובות חד משמעותיות ומשכנעות.
אני לא מומחית בכלכלה ואני לא יודעת אם הרפורמה המשפטית תשפיע עליה לרעה או לא. ולכן, אין לי על מי לסמוך מלבד על אנשי מקצוע שרובם לא צופים עתיד מזהיר לכלכלת ישראל בעקבות הרפורמה המשפטית, אותה כינה אבי חימי, יושב ראש לשכת עורכי הדין, "טרור משפטי".
וכי על מי אסמוך? על פוליטיקאים מדושני עונג ששכרם רק עולה ועולה מדי שנה, בעוד אזרחים רבים נרמסים תחת יוקר מחיה משתולל? למי נשאר להאמין, אם לא לנגיד בנק ישראל, ואחרים מביני עניין, בעלי חברות מצליחות ומשקיעים למודי נסיון.
ולמה שאאמין ליריב לוין יוזם הרפורמה? עד כמה שידוע לי הוא לא בוגר בי"ס לכלכלה. ועל סמך מה אאמין לראש הממשלה שכינס מסיבת עיתונאים בהולה והודיע שהכל אנדר קונטרול ושיהיה בסדר? ולא סתם בסדר, אלא שהכלכלה רק תשגשג יותר בעקבות הרפורמה.
אמר, ולא נימק. הימין תמיד מאשים את השמאל בהתנשאות, אבל כשאותו ימין מתייחס אלינו כפתאים שמאמינים לכל מה שמאכילים אותו, ולא מספק הסברים איך ולמה הכלכלה רק תתחזק, זאת גם התנשאות. במקום לפזר סיסמאות, הסבירו לנו, שלב אחרי שלב מה יקרה. זכותנו לדעת, בעיקר כשאנחנו הם אלה שמרפדים את הכיסים שלכם.
אורנה ברביבאי, שרת הכלכלה לשעבר אמרה דבר פשוט ולגמרי הגיוני. כשהכאוס וחוסר היציבות משתוללים במדינה, למה שמשקיעים ירצו להשקיע בה? ועוד התבשרנו אתמול בערוצי החדשות שכבר חלק מהם שוקלים להוציא את פקדונותיהם ולהעבירם לחו"ל, מה שעלול ליצור את אפקט הדומינו, ואחרים יצטרפו אליהם.
אפילו דני דנון שבכוח מנסה להציג חזות נאמנה לביבי, התפתל וגמגם ובסוף נפלט לו שהוא מודאג. "אני מאמין בהידברות", הוא הכריז. וכאן, ברקוביץ' אגף אותו מימין, או משמאל, וחטף לו את הכדור ממש מתחת לאף, כשהוא צועק לעברו בלהט: איך? איך תהיה הידברות אם החלטתם שהרוב בוועדה קובע ואותו רוב הוא של פוליטיקאים? דנון, נאלץ להודות בדחילו ורחימו שאולי יש לשנות את הרכב הוועדה.
מי שסיפק תשובה ישירה, היה איווט ליברמן. שר האוצר לשעבר נשאל שאלה מצויינת על ידי הצמד, שרצה לדעת בדיוק במספרים, כדי להמחיש לנו, האנשים הפשוטים, איך ההייטקיסטים, תורמים להכנסות המדינה. אותם הייטקיסטים שאבי חימי, שהתראיין לפני ליברמן, הגדיר כתורן של הכלכלה הישראלית. ליברמן ענה תשובה מוחצת: ההכנסות של ההייטקיסטים מהוות מחצית מתקציב המדינה ואם עתידם בסכנה, נהפוך למדינת עולם שלישי. במילים אחרות, כשההייטקיסטים מוטרדים, יש מקום לדאגה רצינית. אז שדני דנון לא יבלבל את המוח כשהוא מספק תשובה כל כך חיוורת וחוזר על המנטרה המשעממת, שרוב העם בחר בליכוד, ועוד מוסיף במין התנשאות טפשית, שרוב העם הם לא הייטקיסטים ובלה בלה בלה. ברקו לא נשאר חייב, והפעם תקע גול ישר לתוך השער, כשהתריס בפני דנון, שלא יזלזל כל כך בהייטקיסטים כי הם מממנים את קיומו כפוליטיקאי. Go Berco!
גם אופירה לא נשארה חייבת ואיתגרה את אורחיה בשאלה האם ליועמ"ש יהיה האומץ לקרא לנתניהו לצאת לנבצרות? חימי לא היסס וקבע שנתניהו פועל בניגוד עניינים כשהוא מתערב בתהליך משפטי, ולכן חייב לצאת לנבצרות.
אני רק יכולה לשער, שעכשיו ברשתות, אוהדי ביבי יקראו לאופירה לצאת לנבצרות. אופירה יודעת זאת, ולמרות הכל, לא חששה להעלות נקודה שעלולה להשתמע כמתריסה וכפרובוקטית. תודו שלאישה לא חסר ביטחון עצמי.
מנטרה נוספת אימצו לאחרונה נציגי הליכוד, והיא שרוב העם לא סתם בחר בהם, אלא אפילו ביקש מהם שיעשו רפורמה במערכת המשפט. טוב שלא אמרו שאותו ציבור ממש התחנן לרפורמה משפטית. בינתיים, לא זכור לי, שמיעוט האנשים בסביבה הקרובה אליי שכן בחרו ליכוד, הגיעו עם רשימת בקשות. אני גם לא מאמינה שאנשים בחרו בליכוד כי רצו לעזור ליריב לוין להגשים חלום.
יחד עם זאת, למען האובייקטיביות, ומכיוון שמכול מלמדי השכלתי, קשה שלא להרהר בדבריה של קרן ברק חברת הכנסת לשעבר מהליכוד, שהתארחה אצל הצמד, והעלתה נקודה למחשבה: למה היועמ"ש, לא הציגה בפני נתניהו תמרור אזהרה, עוד לפני הבחירות, שדרעי לא יוכל לכהן כשר?
גם קשה שלא להרהר בדבריו של ברל'ה, היועץ האסטרטגי של "הציונות הדתית", שהזכיר שבשלטי חוצות בכביש איילון, הופיעו שלטים מטעם בני גנץ, שדרעי יהיה שר בממשלה שהוא יקים. אני לא ראיתי שלטים כאלה, אבל אחרי שבזמנו ייחסו לגנץ את האמירה שהוא ייתן דף חלק למפלגות החרדיות שימלאו בו את כל בקשותיהם, אני נוטה להאמין.
גם למדתי מדבריו של אבי חימי שביבי פעם אמר לרב כדורי שהשמאלנים שכחו להיות יהודים, וכאן לדעת חימי, זרע ביבי את הפילוג והשנאה בין אשכנזים ומזרחים. חימי מסכם שהוא לא סבל מגזענות, נהפוך הוא. כמזרחי וכמי שבא מהפריפריה, המדינה תמיד האירה לו פנים ולא עמדה בדרכו להגשים את חלומותיו.
נחזור לרגע לדני דנון. על אי מינויו לתפקיד משמעותי, שאל אותו ברקו: "אז מה אמרת לביבי? שאתה מאוכזב, אבל לא נורא?" מלבד אתנחתא קומית זו, התקיים אמש אצל הצמד, שיח מטריד שהותיר אותי מבולבלת ומדוכדכת. למישהו יש כדורים נגד דיכאון?