לפני הכל, הייתי רוצה להביע את אי הנוחות שחשתי אתמול, כשקשת 12, המשיכו לשדר את התכנית של אופירה וברקו, כאילו לא אירע לפני רגע אירוע תופת אכזרי בירושלים, בעוד בערוצים האחרים דנו בהרחבה בפיגוע. אמנם אופירה וברקו הביעו את צערם על האירוע והזכירו במהלך הערב את נושא הטרור, אולם מכיוון שתכניתם מבוססת יותר על קונספט עממי בידורי, בעיקר כשהסגנון השולט בו, הוא הרבה צעקות וצחוקים, לראות את שניהם על המסך בערב שכזה, מיד אחרי חדשות קשות כל כך, צרם לי מאד.
הרי כשטילים וקטיושות נוחתים בדרום, תכניות כמו אלה של אופירה לרוב מתבטלות, אז כשמדובר בילדים שנפגעו, לא מן הראוי להקדיש להם ולטרגדיה שפקדה את משפחתם, את כל הערב?
ועם זאת, האורחת המרכזי של הערב הייתה שוב מירב מיכאלי, כשהיא מכריזה שהיא "ווינרית". ולא סתם ווינרית, אלא ווינרית אפילו יותר מברקו ואופירה. מה קשורים השניים למושג ווינריות, אין לי שמץ. לא זכור לי שברקורד של צמד המנחים, נרשמו ניצחונות מרהיבים שהשפיעו על העם והמדינה. בכל מקרה, כאשר מיכאלי טפחה לעצמה על השכם ואמרה שהיא ווינרית, חשבתי לרגע שאולי החמצתי משהו שאני לא יודעת, ואולי בכלל נפלה טעות כאשר נודעו תוצאות הבחירות ומפלגת "העבודה" בכלל לא נחלה כשלון חרוץ.
אז על מה את מדברת גב' מיכאלי? איזה ווינרית ואיזה נעליים? במקומך הייתי משפילה עיניים במבוכה. אפילו חברים במפלגתך ביקרו אותך על הטעות שעשית כשהתעקשת לא לחבור ל"מרצ".
אישית, אני לא בטוחה שהחבירה ל"מרצ" היתה מועילה. אולם אם קיים היה הסיכוי, ולו הקלוש ביותר, שהחבירה ל"מרצ" תחזק את הגוש, ומיכאלי דחתה אותו על הסף, מתוך יהירות או בטחון עצמי מופרז, אין לה על מה להלין היום שהגוש שלה הלך פייפן, ו"הליכוד" עלה לשלטון והיום מנחית עלינו גזירות במערכת המשפט. חלק מהאשמה על כישלון הגוש אליו השתייכה, רובץ גם לפתחה.
לא יכולתי שלא לגחך על ההתייפייפות וההתחסדות המיותרות שמיכאלי הפגינה. את אומרת מצד אחד שביום קשה כזה של פיגוע רצחני, את לא רוצה להאשים את הממשלה, אבל עושה בדיוק ההיפך, ומאשימה גם מאשימה. את מחמיאה לעצמך, שאת, בניגוד לאנשים בממשלה שדואגים להגיע לזירת הרצח ולרקוד על הדם, את לא תנהגי כמוהם, אולם באותה נשימה, את תוקפת את הממשלה שקורעת את העם לגזרים והאסון שיתרגש עלינו משלטון דיקטטורי.
מזכיר לי ריב בין שני אנשים, שאחד מגדף ומקלל את השני, והאחרון משיב: אני טוב ממך, אני לא אהיה מניאק גס רוח וערס כמוך. אי אפשר להגיד שאת לא רוצה להאשים, ושנייה אחרי, להאשים ולהטיף מוסר. ושוב לומר שאת לא רוצה להאשים אף אחד, אבל מאשימה את לפיד בכישלון בבחירות בגלל ניהול כושל.
ואז מיכאלי מסיימת את הראיון בנאום מוטיבציה לאומה, שנצא ביום ב' להפגין ולשבות כי זה חשוב ובלה בלה. מין סיסמא סתמית, חסרת בשר, לא משכנעת ונטולת נימוקים הגיוניים במה בכלל תועיל שביתה שכזאת. בדיוק כפי שלא הבנתי את השינוי "הדרמטי" שמיכאלי רצתה לחולל כאשר התמקדה במיזוג האוויר ברכבות, במקום לדאוג לנושא הפקקים. או לא הבנתי על מה היה עליה להתרברב, כאשר בתקופתה, משרדה הורה לפטור את הנהגים מהחובה להדביק על שמשת הרכב את מדבקת הטסט. ביג דיל.
ואני עד היום לא מבינה, למה צריך להעמיס על הציבור את הסגנון המסורבל של: אנחנו נלחמים ונלחמות, ועושים ועושות. איך נקשיב למסרים, גם אם הם חשובים בנושא שיוויון לנשים, אם אותו סגנון רק מתיש אותנו ולטעמי אף מכער את השפה העברית.
אני חלילה לא מזלזלת במאמצים של מיכאלי לעשות שינויים בתקופת היותה שרת התחבורה, כמו להוזיל את תעריפי הנסיעה בתחבורה הציבורית, אבל חסרה הייתה חשיבה מעמיקה יותר, כמו איך למנוע לא רק את הפקקים בכבישים, אלא גם את העומסים בנמל התעופה, או איך לדאוג לכך שה"קו האדום" של הרכבת הקלה ייפתח במועד הנכון.
באופן כללי, היה אתמול ערב מיותר לחלוטין, גם מבחינת התכנים שלא חידשו דבר, גם מבחינת המראיינים שהשתדלו שלא להביך מידי את האורחת ולא הצליחו לדלות ממנה הודאה שגם היא נושאת באחריות לנפילתו של השמאל. וגם, ובעיקר, שלמרות הבשורה הקשה של הערב, מכונת הצעקות באולפן המשיכה להרעיש, במקום להוריד את הדציבילים, לפחות לערב אחד, מתוך אמפטיה וכבוד לזכר נפגעי הטרור.