סיירת מטכ"ל. הלחם והחמאה של מערכת הביטחון הישראלית לדורותיה, מעוזם של לא מעט מנבחרי הציבור שלנו בעבר ובהווה, ואחד הסמלים המרכזיים בצביון הלאומי לשורת ההמנון האלמותית "להיות עם חופשי בארצנו". בלי קלישאות.

ובדיוק באותה זכות בסיסית להגן על אזרחי המדינה, התייצבו אתמול (ראשון) מול מסך הטלוויזיה שלנו מפקדי ולוחמי היחידה, את חלקם אנחנו מכירים טוב מאוד, וסיפרו בענווה, באומץ, וגם בלא מעט רגשות מעורבים, מעט מהמתרחש סביבם בתקופת השירות. ולפני שאכנס לפרטים, אומר זאת כך – מדובר בצפיית חובה עבור כל אדם שהמדינה שלנו זורמת בעורקיו. 

הסדרה של הוט 8 בשיתוף רשת 13, שיצרו יחדיו עמרי אסנהיים וגלעד טוקטלי, מאגדת את האירועים הגדולים שידעה היחידה, את הסודות הגדולים מאחורי המבצעים שאנחנו בקושי מכירים, ובעיקר את אינספור הסיפורים על חברות אמיצה כזאת, מהסוג שמנסים לברוא בסרטים, לא תמיד בהצלחה מרובה. 

"אתה מתחיל מהסוף, מה אתה רוצה להשיג, והולך אחורה", תיאר ראש הממשלה בנימין נתניהו, מפקד ביחידה בדימוס, את האופן בו ניגשים בכלל למבצע מסובך של הסיירת, שמטרת העל שלו היא הצלת חיים, ובדרך – השגת הצלחות קטנות יותר אך חשובות מאין כמותן.

"הייתה אווירה של פרטיזנים, חבורה שחיה בכללים משלה", תיאר יריבו המר כיום, גם הוא ראש ממשלה לשעבר, הלוא הוא אהוד ברק, שפיקד על היחידה כמה שנים לפני, ואילו שי אביטל, חברם לשרשרת הפיקוד, הבהיר ממש בדקות הראשונות של פרק הפתיחה במילים שכאילו אמרו את הכל: "אנחנו לא באים להרוג, אנחנו בני אדם ביחידה".

רצף הבכירים בזירה הפוליטית שמניתי בפסקה הקודמת הוא ממש לא מקרי; שלושה מתוך ששת ראשי הממשלה האחרונים בישראל שירתו בסיירת מטכ"ל, ואף ראש המוסד, ראש השב"כ והרמטכ"ל הנוכחיים.

גם דני יתום, ראש המוסד לשעבר, חברי הכנסת אבי דיכטר ומתן כהנא, והשר לשעבר עמר בר־לב מילאו תפקידים מעוררי השראה ביחידה, מה שמזכיר ולו במעט מה יש מאחורי כל הוויכוחים הפוליטיים הקדחתניים חדשות לבקרים. רמז: הרבה מאוד גבורה, לא משנה מאיזה צד על הקשת הפוליטית. 

לאחר כמה שורות שהביאו את רוח החוויה הכללית מהשירות, תיאר נפתלי בנט, ראש הממשלה לשעבר, את אחת מנקודות הזמן המעניינות והמורכבות ביותר בפז"ם של חייל ביחידה: סדרת השבי. בלי להיכנס ליותר מדי פרטים, הסיירת עצמה מוודאת בדרכיה שאף אחד מהלוחמים העתידיים לא יפצה פה במידה ויילקח בשבי. התוצאה? סיטואציות שהשתיקה, לעיתים, יפה להן.

"ידעתי שזו עננה שחורה ושלא כולם מסיימים אותה", סיפר, "אני זוכר שנתקע לי שיר בראש, רגע פרטי של ריטה. אתה חייב שיהיה לך משהו בראש כל התקופה". ואילו נתניהו חלק גם הוא מזיכרונותיו מרגע זה, והוסיף: "ריח השתן שלידו אתה ישן, עד המכות זה לא הרשים אותי, מהמכות - מאוד. זה כאב. העיניים שלך מכוסות רוב הזמן". 

מהר מדי, התחלפה ארשת הפנים והפכה קודרת יותר. היה זה ה־18 בדצמבר, 1984, כשעוד מבצע של מטכ"ל היה אמור לצאת לפועל ולהסתיים בשלום. "המבצע הזה היה הכי מסובך, הכי מורכב, הכי רחוק משטחנו, שהסתבכות בו הייתה יותר מסובכת מכל מה שהיחידה חוותה עד אז", הודה בר־לב. "השיא שלי בתור מפקד יחידה בא לידי ביטוי במבצע הזה". משה (מוסא) צברי, שפיקד על היחידה באותם ימים, הגדיר זאת כ"אירוע אחר לגמרי. אף אחד לא היה יכול לחלץ אותנו". 

למקרה שנתקעתם בעבודה, הקלטתם את הפרק הראשון ועוד לא צפיתם בו, אותיר אתכם בנשימה עצורה ואאפשר לכם לגלות את ההמשך בעצמכם. רק חשוב שתדעו שהאמת עלתה על כל דמיון, וסופו של המבצע היה צריך להיראות אחרת לגמרי. 

ומילה על הסדרה עצמה, שנדמה שהגיעה בדיוק בזמן, ברגע הזה של חוסר יציבות פוליטית בו מתייחסים רק לגופו של אדם ולא לגופו של עניין. 'סיירת מטכ"ל' שערוכה ביד אמן מזכירה לנו איזה מחיר שילמנו כדי לחיות במדינה הזאת ולהיתקע בפקקים, כמה יקרים וחשובים החיילים שלנו גם אם חלקם חושבים אחרת מאיתנו.

והמסר הכי חשוב ומהדהד שלעולם אסור לנו לשכוח – אנחנו חייבים לשמור על הצבא שלנו, על כלל חייליו ויחידותיו, בחרדת קודש. ממש כאילו אנחנו בעצמנו יצאנו ממצרים, שכבנו בשוחות, וסמכנו על אחינו בעיניים עצומות. ותודה ל'סיירת מטכ"ל' שגרמה לנו להיזכר בזה בנקודה הקריטית כל כך בה אנו נמצאים.