שבוע די מורכב חווינו כעם. חלקנו מחה, החלק השני הביט מהצד או סירב להבין על מה המהומה, אבל כולנו בוודאי שאלנו את עצמנו לא מעט שאלות על מה זה אומר לחיות כאן, בארץ שחוברה לה יחדיו בקושי רב. אם הרגשתם שזה יותר מדי, והעדפתם, באופן רציונלי ללא ספק, לעשות פאוז מהכל וליהנות קצת מדברים פשוטים כמו סדרה או סרט טוב, אני מבינה ללבכם. ובמיוחד עבור מטרה נעלה זו, התייצבתי כאן לשירותכם עם החמישייה שהייתה לנטפליקס להציע לנו. שימו הכל בצד, אין דבר שלא יכול לחכות.
הלילה אתה איתי: Tonight You're Sleeping With Me
יש בעיה מהותית עם תופעת ה'עוד מאותו הדבר'. נכון תמיד. אבל מה אם מדובר במשהו דומה מאוד שעבד כמו קסם והוא קצת חסר לנו? זה בדיוק הסיפור של 'הלילה אתה איתי', ובמידה ואתם ממיטיבי הלכת, תאהבו את המונח לפניכם תוך כמה דקות בודדות.
בסרט שהבאתי לשיפוטכם, מייד אין פולנד, עיתונאית שמוצאת את עצמה בנישואים שבלוניים ואפלטוניים למדי מבינה שהקשר עם בעלה משכבר הימים נכנס למבוי סתום. בדיוק באותו זמן, כאילו במקרה, חוזר לחייה בן הזוג לשעבר, שעוד כשהיו יחד היה צעיר מדי בשבילה. בין הרצון לשמור על הזוגיות לניסיון לשמור על עצמה כפי שהכירה אותה, מתחיל להיווצר בור שממש לא מתכוון להניח לה עד שתחליט. והיא מחליטה.
אם הייתי מנסה להגדיר את 'הלילה אתה איתי' כפרי אהבתן של שתי סדרות, אם באהבות עסקינן, בחירותיי היו 'סקס/לייפ' וקומדיה רומנטית שאתם אוהבים למרות שהיא מיושנת. באופן מפתיע, השילוב הזה מרענן כמו לגלות שהמזגן עדיין מורגש כששבים לאוטו אחרי רבע שעה. הדברים הקטנים.
רמאים!: Cheat
מה אם אומר לכם, שהדרך היחידה בה תוכלו לזכות בפרס כספי שיאפשר לכם להתמודד בראש מורם עם יוקר המחיה, היא באמצעות שקרים ורמאויות קטנות? ודאי תחשבו שמדובר בסתם שאלה רטורית, כמו איזה גיבור על חלמתם להיות, או מהו המזון שהייתם מסוגלים לאכול רק אותו כל החיים. אז זהו, שלא.
בעונה החדשה של 'רמאים!', השעשועון הזועק אמריקאיות, על המשתתפים לשקר כל הדרך אל הפסגה, ובמקרה הזה – אל פרס כספי נחשב לכל הדעות. גם אם יעמדו מולנו מתמודדים שנרגיש בשקר מהמילה הראשונה שתצא מפיהם, וגם אם נצפה בשקרנים מדופלמים, אין כמו תחרות שקרים כדי להיכנס לאווירה של אסקפיזם טהור. נא לא לנסות את זה בבית.
עוברי אורח: The Strays
בימים בהם לא מעט אישים בזירה הציבורית מקפידים להזכיר את הרקע ממנו הגיעו, כאילו זה משנה במציאות של 2023, סיפור המעמדות החברתיים על שלל גווניו צובר תאוצה גם בעולם הטלוויזיה והקולנוע.
ובתזמון מדויק זה, נראה לי ש'עוברי אורח' נכנס לנקודה כואבת ומפיל כמה אסימונים חשובים. בתפריט: אישה צעירה שבונה את חייה בעשר אצבעות, ומצליחה בגדול, על כל המשתמע מכך. את המעטה הכמעט בלתי חדיר הזה, של מה שנקרא בשפה יפה חיי מותרות, סודקים בכישרון שני אנשים עלומי שם, שדורשים ממנה להסתכל שוב על עברה בעיניים מאוימות.
הסרט הבריטי להלן מכריח את הצופה לעשות מן חשבון נפש, ולו השטחי ביותר, על חייו, ואם אודה על האמת, זה גם מוביל לקתרזיס די מספק למרות שמדובר בבדיה מוחלטת, פרי מוחו הקודח של התסריטאי. אל תפחדו, זה רק נשמע מוזר.
ההרפתקאות המטורללות של ג'יימס ומקס: Oddballs
בגלל שביותר מדי מטוריי האחרונים המלצתי לכם לצפות בתכנים שהשתיקה יפה להם, לפחות מול ילדיכם או אחייניכם המתוקים, הנה משהו שאתם לגמרי יכולים להתמכר אליו יחד באור דולק. וזה אפילו לא כזה ישעמם אתכם.
'ההרפתקאות המטורללות של ג'יימס ומקס', שם שדי מסביר את הרקע הכללי לסדרה, מלווה את ג'יימס, נער בועה חמוד, ואת חבריו הטובים התנין מקס ואקו, ילדה מהעתיד הרחוק, במהלך המסע שלכם להפרכת נורמות נפוצות.
תופתעו לגלות על כמה דברים ניתן להטיל ספק מבלי שזה יישמע לגמרי מטורלל, או לפחות ממש מעט. חמוד, יצירתי להפליא, ומצליח לעורר מחשבה גם בבני האדם הקטנים שבינינו, בניגוד ללא מעט מסיחי דעת שעושים את ההפך. מודה, ג'יימס והבועה קנו אותי מהרגע הראשון.
יש לנו רוח רפאים: We Have a Ghost
ברבות השנים, הפך ז'אנר האימה להיות כפוי טובה הרבה יותר מאלו הניצבים לצדו; כדי שסרט מסוג זה ייחשב לטוב, הוא צריך להיות מפחיד במידת מה, אבל לא יותר מדי, מציאותי אלא אם כן מדובר בפרינג' מוחלט, והכי חשוב: לא פתטי, נדוש, או גרוע מכך - שניהם יחד. 'יש לנו רוח רפאים', לצערי, היא צירוף של דברים שכבר ראינו עם כאלה שמוטב היה שלא נראה. תיכף תבינו למה.
בגדול, הסרט הארוך מדי (126 דקות מקצה לקצה) מגולל את סיפורה של משפחה אמריקאית טיפוסית, שעוברת לגור בבית חדש. בחוזה שחתמו שכחו לומר להם שהבית רדוף על ידי רוח בשם ארנסט, שהופכת לוויראלית הודות לאב המשפחה שמחליט לשתף את מורת רוחו מהשד ברשתות החברתיות.
עד עכשיו נבהלתם מהתיאור? אתם בטוחים שלא? צודקים, גם אני עדיין רגועה, ומשם זה רק מסלים. בהמשך מתברר שהבית הרגוע למראית עין הופך ליעד מבוקש של ה־CIA, וכאילו זה לא מספיק, עברו של ארנסט רוח הרפאים מתגלה ומוסיף עוד ענף מוזר לעלילה.
כמו שנוכחתי לדעת בסדרות וסרטים אחרים שצפיתי בהם, לעיתים הייתה סירת הצלה ספציפית מאוד שמקלה את העצב על אובדן הזמן שלא ישוב, וזאת ג'ניפר קולידג'. תפקיד ראשי ב'הלוטוס הלבן' וב'מרוששות', תפקידי אורח פה ושם, כולם הצליחו להרים לגבהים גם את התוכן הבינוני ביותר. הפעם, בצל הסצנות המעורבבות והמופרכות לעולם אמיתי ורגילות לעולם דיסטופי, ההומור שפספס כמה פניות טובות והיעדר קבוצת מיקוד כשחשבו על העניין של הרוחות, גם קולידג' לא הצילה את המצב. וזה אומר הכל.