ערוץ 14 שבר בשבועות האחרונים שיאים כמעט מדי לילה. מהדורת החדשות, "הפטריוטים" ושאר התוכניות של הערוץ הימני ממשיכות לעלות באחוזי הצפייה באופן עקבי. הוא עדיין לא נלחם בזירה של "קשת 12", אך הוא החל לעקוף את "כאן 11" ולעיתים גם את "רשת 13", ואם המגמה תימשך הוא בהחלט יכול להפוך לשחקן מרכזי בשוק הטלוויזיה.
מבקר טלוויזיה בכיר מסביר: זו הסיבה שערוץ 14 מזנק ברייטינג
נראה כי חלק מזה נובע מאירועי השבועות האחרונים, ביניהם הסערה סביב הרפורמה המשפטית שמנסה הממשלה להעביר - והסיקור של הערוץ, שנותן קונטרה תומכת לקול הבולט בערוצים הגדולים, בהם הפרשנים והאורחים מביעים התנגדות לשינוי החוקתי שעלול לדבריהם לערער את הדמוקרטיה.
"עליית הרייטינג של ערוץ 14 - היא עיתונות בעידן של פוסט אמת", מכריז אסא שפירא, ראש החוג לפרסום ושיווק, החוג לתקשורת אוניברסיטת תל אביב. "נראה כי יותר מכל, עליית הרייטינג של מהדורת החדשות של ערוץ 14 בישראל מבטאת את הקריסה הסופית של אתוס העיתונות האובייקטיבית. הרעיון כי העיתונות היא כלי בידי הדמוקרטיה (הרשות הרביעית) שמטרתו להביא בידי האזרחים מידע מאוזן ככל האפשר על המתרחש סביבם כדי שיוכל לקבל החלטות מושכלות כאזרחים, רעיון זה מת סופית השנה".
"חשוב להבין, אנחנו נמצאים כיום בקצה של מאבק של שנים של הימין ב'תקשורת השמאלנית' שקעקעו את מעמד העיתונות כמדווחת של מציאות", מוסיף שפירא. "מאבק עיקש שהפך את העיתונות כולה לאמצעי ל'הנדסת תודעה' בידי אג'נדות ליברליות הגמוניות".
אין אמת, רק אג'נדות
פרופ' אודי לבל, ממרכז בס"א וביה"ס לתקשורת באונ' בר אילן, עוסק מזה שנים בפסיכולוגיה הפוליטית של קהילות קורבניות בישראל והרגלי, נותן את דעתך בקשר למועד עליית כוחו של הערוץ: "יש כאן שילוב של שני רכיבים, ראשית – הצופים ההולכים ומתרבים של הערוץ שייכים למה שמכונה 'קהילה מגודרת'. קהילה שהופכת יותר ויותר מכונסת לתוך עצמה: תרבותית, חינוכית, פוליטית ותקשורתית. יש בה דה-לגיטימציה להיחשף לתפיסות חלופיות, אי הסובלנות והיעדר אמפתיה להאזין לעמדות מתחרות. ובעיקר רצון לקבל אישרור מתמיד לעמדות 'שלנו'. לראות בטלוויזיה שיקוף וייצוג של 'אנשים כמונו', אנשים ששנים לא ראינו על המסך".
"שנית - בתקופת משבר, בעת 'מלחמה פוליטית', כאשר הזהות העצמית מותקפת וראשי הקהילה מבהירים כי יתר הערוצים מעוותים את המציאות ומשדרים 'פוסט-אמת', הרי שההיצמדות לערוץ 14 נתפסת בריחה מתעמולה ולא בריחה אל תעמולה. זה תוצר של הצלחה אדירה של נתניהו ששכנע אוכלוסיות עצומות שכלל ערוצי התקשורת הם שופרות שכל תפקידם הם לעוות את המציאות ולבוז לזהות של מצביעיו".
"דווקא הרצון לכאורה לאזן במהדורות החדשות בין עיתונאים שמאלנים לימנים בשנים האחרונות, הן בערוץ 12 והן בערוץ 13, היה התחלת הסוף, שכן הוא שירת את הקביעה הציבורית כי אכן אין אמת, יש רק אג'נדות", מוסיף שפירא. "המסקנה החברתית שעלתה מתהליך זה הייתה בלתי נמנעת, באם אין 'אמת' ואין אפשרות לעיתונות אובייקטיבית וכל העיתונאים באשר הם עוסקים במסגור המציאות לטובת קידום אג'נדה פוליטית 'שמאלנית' או 'ימניות', אז אין סיבה לראות ולצפות ב'עיתונאים' שאנו לא מסכימים איתם".
רפורמה משפטית היא עניין של טיימינג
נראה כי הפילוג המחריף בעם, ובאופן ספיציפי המחלוקת הגדולה סביב הרפורמה המשפטית, מושכים כל קבוצה פוליטית לערוץ שלה - ובכך מגדילה את השפעתו של ערוץ 14: "עד התקופה הנוכחית הצפייה בערוץ 14 הייתה רק צפייה", מוסיף לבל. "אך כעת הצפייה בו היא אמירה פוליטית-קהילתית. חלק מאקטיביזם פוליטי. זו עשיה משל העצמה, התחזקות, שותפות בפעולת זהות לעומתית: 'אמור לי באיזו מהדורת חדשות צפית ואומר לך מי אתה'. 'בזמן שאתה צפית בחדשות של התאגיד אני צפיתי בחדשות של ערוץ 14'. זו ההמשכיות של הבחירות בקלפי. אנו בתקופת בחירות, משאל עם, ולאזרחים יש צורך לממש את ההשתייכות הפוליטית שלהם יום יום. מי בהפגנות, מי בלייקים ומי בערוץ בו הם צופים".
"כל אחד ו-'מהדורת השבט שלו'. עד כמה ערוץ 14 לא היה מהדורת שבט כי לא היה בו צורך", אומר לבל. "כעת יש בו צורך כי באחת נוצר שבט לעומתי סביב שיח הזהות והמהפיכה האנטי-משפטית שכל תומכיה הטלווזיונים יושבים בערוץ 14. זה הערוץ התקשורתי היחיד שבאופן מובהק מגוייס סביב סוגיות שלא מאפיינות, בלשון המעטה, אתוסים של אנשי תקשורת. אולי בגלל זה רבים ממגישיו לא באו במקור מעולם העיתונות".
"וכך, בצל המתח החברתי שעוררה המהפכה/הרפורמה המשפטית, הציבור בוחר מרצון להיכנס לתיבות תהודה שמהדהדות רק את העמדות שלו. מחפש לאשש את דעותיו ולא לאתגר אותם עם תפיסות ומידע אחר", מסכם שפירא. "התוצאה של תהליך אנושי זה היא ברורה וגם מסוכנת לצערי לכולנו, אנו בדרך לחברה מקוטבת יותר ויותר שאין לה אפשרות יותר לדיאלוג פנימי. שכן התפקיד החשוב מכל של תקשורת לשמש ככיכר עיר דמיונית המאפשרת מפגש וליבון רעיוני, רעיון זה קרס סופית".
"משהו רע קורה במדינה. המהפכה המשטרית שמקדמת הממשלה בחקיקת בזק בימים אלה משפיעה על תחומים רבים ומגוונים, כולל התקשורתיים", מנתח מתן אהרוני, מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל. "הפילוג שהיא יצרה בין אזרחים, בעיקר בין בעלי תפיסות דמוקרטיות לבין יהודיות, נראה כמשפיע גם על מפת ותפיסת התקשורת, כפי שמתבטא ברייטינג שצוברת בעיקר התוכנית הפוליטית של ערוץ 14".
"אם בעבר, מאז תחילת 2000, הטלוויזיה המסחרית (ערוץ 2) הוכרזה כ'ממלכיות החדשה', כשתפסה את מקומו של הערוץ הציבורי כמדורת השבט הכלל ישראלי, נראה כי הפוליטיקה גרמה גם למדורה זו כיום להתפצל", אומר אהרוני. "ערוץ 2 התפצל לשני ערוצים, אך מאז הם משדרים בעיקר תכנים מאוד דומים, כולל מהדורות חדשות שמנסות במידה גבולית להיות מאוזנים. וכך נשמרה, עד השינוי שאנו רואים כיום בדפוסי הצפייה, המדורה השבטית הגדולה".
כל מחנה לערוץ שלו פונה
"עד המשבר המדיני הנוכחי ערוץ 14 היה נישה נידחת למדי בגלל הסיקור הימני, התעמולתי והחד צדדי באופן בוטה", מוסיף אהרוני. "זה כשלעצמו לגיטימי כל עוד הערוץ מכריז על עצמו ככזה - מוטה וחד כיווני. אולם ניתן ללמוד מטבלאות הרייטינג שיותר ויותר צופים מבקשים כיום להתנתק ממדורת השבט הגדולה של ערוצי 12 ו-13 ולשמוע ולראות רק את הצד בו הם מאמינים. במקרה זה הצד שבעד פגיעה במערכת המשפט".
"גם פרקטיקה זו נתפסת כיום לגיטימית ומקובלת בעקבות תרבות הרשת, כשהרשתות החברתיות בעיקר מציגות ומקדמות רק את הדומים אלינו מבחינת דעות ותפיסת עולם", מוסיף אהרוני. "זו נראית המגמה שמסתמנת גם בטלוויזיה, לפחות במהדורות חדשות ותוכניות אקטואליה. אין רצון וסובלנות לשמוע את דעת האחר, במיוחד אם נוצרו שני צדדים הפוכים אידיאולוגית ופוליטית במדינה. כל מחנה לערוץ שלו פונה".
עכשיו 14, ומחר?
לא ברור עדיין האם ההצלחה הנוכחית של הערוץ היא שינוי יסודי בהרגלי הצפייה, או טרנד חולף שהגיע בעקבות הרפורמה המשפטית. "אני מניח שיהיה מסקרן מאוד לראות איזו אתיקה עיתונאית תיבנה בו", מסכם לבל. "האם ביום שלאחר נתניהו יישאר שם ערוץ טלוויזיה אמיתי עם עיתונאים שמחויבים לעיתונות ממשית. נגיד שיום אחד אני מגיע לשם עם מידע אמין שמצאתי בארכיון צה"ל על עסקה מפוקפקת בין שר האוצר של הליכוד וחברת צוללות גרמנית. ביבי לא בתמונה. הם מתניעים תחקיר? או שיש לי מידע על מעורבות אנשי עסקים שגזרו הון עתק עקב אישור מאחזים לא חוקיים שממשלת ליכוד אישרה תחת הכותרת 'התיישבות צעירה', ואני מעביר את זה לכתב הכלכלי של ערוץ 14. הוא רץ עם זה לעורך שלו? או זורק לפח? אלה השאלות המעניינות באמת. איזה ערוץ חדשותי בסופו של דבר ייווצר שם".
"עצוב לומר אבל ישראל רצה לכיוון של מדינת קהילות מגודרות. לא רק השמרנים. גם הליברליים מכונסים בתוך עצמם", מסכם לבל. "מנהל גימנסיה הרצליה פותח ישיבת הסדר חילונית ללימודי פילוסופיה ליברלית. זה לכאורה גימיק – אבל אט אט יהיו יותר ויותר אזרחים שמגיל אפס ועד הפנסיה יחשפו רק לאנשים כמוהם ויצרכו רק פריטי ספרות, תרבות וכלי תקשורת מאוד הומוגניים. יש אזרחים בארה"ב שעבורם CNN זו 'תועבה ליברלית' של האליטות ואפילו פוקס ניוז היא פשרה עבורם. הם צורכים ערוצים שמשודרים מרצועת התנ"ך ומשדרים חדשות תוכניות שמפקפקות בהתחממות הגלובאלית; שמלמדות על הנזק שבלימודי מגדר; תוכניות תיעודיות שמרואיינים בהם כמרים שמסבירים על האסון שקרה לצבא האמריקאי מאז שהוכנסו לתוכו להט"בים; או משדרים תחקירים על המניפולציה שביצעה ארה"ב בכך ששכנעה את אזרחיה בכך שהייתה בכלל קורונה. אז יתכן מאוד שערוץ 14 ייתן מענה לקבוצות בישראל שמחפשות מענה לעומתי לזהותן. אולי לא באופן כל-כל אבסורדי כמו בארה"ב. אבל בקצב שבישראל הממשלה מעודדת קהילות להתהוות באופן מגודר מחוץ למרחב הממלכתי – בהחלט ייתכן והן תזדקקנה לטלוויזיה שתאשרר להן את אורח החיים שלהן, בין אם הוא במאחזים או בחברת הלומדים. זה בהחלט מעניק תפקיד חדש לטלוויזיה – מכלי לשינוי קהילתי – לכלי לשיקוף ולשעתוק קהילתי".
"להערכתי זהו מצב זמני שימשיך כל עוד ישנו פילוג כה קיצוני בקרב האזרחים על נושאי ליבה", מסכם מצידו אהרוני. "בשלב מסוים יימאס לצופים לשמוע את אותם הדברים והדוברים על פוליטיקה. ערוץ נישה שכזה (ערוץ 14) לא יכול לספק תכנים טלוויוניים תרבותיים משמעותיים, כפי שהתרגלו להם להם הצופים, באיכותם וברמתם ממה שמפיקים הערוצים הממלכתיים והערוץ הציבורי, שלשמחתי עדיין מחזיק מעמד".