בימים בהם הוקמה חברת החדשות של ערוץ 10, נחשבה המהדורה לנשכנית וביקורתית במיוחד כלפי השלטון. בשנים שחלפו, ומאז המיזוג של ערוץ 10 ו"רשת", הכיוון התמתן, ומאז כניסתה של המגישה איילה חסון לערוץ רבים אפילו האשימו אותו ב"אתרוג" שלטון נתניהו.
עם עזיבתה של איילה חסון את המהדורה של ערוץ 13, נראה כי חברת החדשות מסמן קו ברור - ביקורתי ונשכני מתמיד, כשהסלוגן "בלי פייק, יותר חדשות" - מרמז כי חברות החדשות המתחרות פחות מהימנות ממנו. נשאלת השאלה לאן צועדת חברת החדשות והאם היא תהפוך למעוז השמאל הישראלי?
"הסכנה הברורה היא שאנו מייצרים חברה מפוצלת שאינה מסוגלת עוד לדיאלוג פנימי. כל שבט והאמת שלו", מוסיף שפירא. "אולם יש להבין שזאת אפילו לא הסכנה הכי גדולה, שכן השינוי שמתחולל סביב תפיסת העיתונות ממדווחת מציאות לכלי בהנדסת תודעה מסוכן מאוד לדמוקרטיה. דמוקרטיה בה האזרחים הם הריבון, הם מקבלים מידע על מצב המדינה ומחליטים איך לפעול מול השלטון. איפה הסכנה כיום? חשוב לשים לב שהמאבק המוצלח של הימין בתקשורת שחולל שינוי תפיסתי זה סביב תפיסת העיתונות, הפך את הימין עצמו למעשה לחסין לביקורת אזרחית. כל מהדורת חדשות שלא מהללת את פועלם אלא מבקרת אותו היא מיידית מוגדרת כשמאלנית מטעם שרוצה להפילם. אם אתה תומך בימין אז אין סיבה להקשיב לחדשות שכאלו של שמאלנים. זה כבר מצב מאוד מסוכן לשיח הציבורי ולרעיון של בקרה אזרחית על השלטון, מצב בעייתי שצריך להדאיג את כולנו".
שינוי לטובה?
"כנראה שחוסר היכולת של ערוץ 13 במשך תקופה ארוכה מאוד להתמודד מול ערוץ 12 (קשת) על רייטינג במשבצת החדשות", מוסיף אהרוני, "וכעת עם ההתמודדות החדשה שנוצרה לו מול ערוץ 14 ועם עזיבת שני מגישים משמעותיים יחסית בעלי דעות ימניות שהתבטאו גלויות, שרון גל ואיילה חסון, ההחלטה להציג עמדה ברורה – ביקורתית כלפי הממשלה – היא חובה. הערוץ נותר עם עיתונאים ומגישים בעלי שיעור קומה שהם מאוד ביקורתיים כלפי מדיניות הממשלה, כמו רביב דרוקר וברוך קרא, כך שהמהלך שנבחר – להיות ערוץ בעל אג'נדה ביקורתית – הוא גם מתבקש".
"לערוצי המיינסטרים לא נותר אלא לבחור בדרך התגובה שלהם לכך. וככל הנראה כל עוד איילה חסון היתה חלק מהערוץ נשמרה איזושהי ממלכתיות או קו אחיד בערוץ", מוסיפה מזרחי. "נראה כי שרון גל ואיילה חסון סימנו את האג'נדה שלהם כברורה ולא היה נוח להמשיך לשדר בערוץ שלטעמם לא מייצג את האג'נדה שלהם. למרות בחירתם לעזוב, אינני חושבת שמגמת העליה בהגנה על הדמוקרטיה מכוונת לשמאל או ימין. אלא מנסה לשמור על קווי הדמוקרטיה שהכרנו עד כה. והרי זהו תפקידה של התקשורת, היא נולדה מתוך הדמוקרטיה אז מן הראוי שתייצג מחאה שבאה להלחם עבורה".
"אין כאן השתקת פיות, ניתן מקום לכולם להתראיין מימין ומשמאל", ממסיכה מזרחי. "בעוד בערוץ 14 בתכנית 'הפטריוטים' ישנו פאנל עם קהל. בפאנל יושב רוב מוחלט מהצד הימני של המפה הפוליטית ועוד פאנליסט אחד במיעוט מהצד השני של המפה המוצג כמי ש"בסדר" לדבר איתו. הקהל מריע ומוחא כפיים רק כאשר אחד הפאנלסטים הימניים משמיע את דעותיו, בדר"כ בצורה נלעגת, בעוד כאשר הפאנליסט היחיד מהצד השני של המפה זוכה לצחוק נלעג ומבזה בדר"כ. ההרגשה היא של זירת אגרוף שבו צד חזק וצד חלש במכוון והצד השני והקהל מעודד את החזק להתנגח בחלש. נראה שמאז קמפיין הבחירות הערוץ פשוט בחר לסמן אנשי תקשורת, צייצנים, פוליטיקאים ואנשי תרבות ואז להתנגח בהם מול סרטונים ערוכים שלא תמיד נשענים על עובדות, בעוד הם אלה שטוענים שערוצי המיינסטרים מונעים מידע אמיתי מהציבור ומביאים כותרות בצורה לד צדדית. בעבר הקרוב "נגד" ביבי והיום זה כבר הפך להיות "נגד" הימנים, או בכלל "נגד" המזרחים, "נגד" החרדים".
"ההיסטוריה התקשורתית הישראלית מלמדת כי אג'נדה פוליטית תמיד הייתה בתקשורת, כבר מאז מיסודה עם העיתונות הכתובה. למפלגות ולתנועות אידיאולוגיות היו עיתונים שהדהדו את האידיאולוגיה שלהם", מוסיף אהרוני. "זה היה ברור לכל וכל אחד בחר מה לצורך בהתאם להשקפת דעתו. אחר כך קמו עיתונים ומהדורות חדשות שלכאורה פנו לכולם, אך הרחשים בציבור היו שיש הטיות. פוליטיקאים שדרשו לפלג ולהסית אחד בשני העבירו את המסר כי התקשורת בכללותה נוקטת עמדה פוליטית אחת מסוימת. בשלב מסוים חזרו עיתונים לבטא עמדה ברורה וחד משמעית, כמו 'ישראל היום' לעומת 'הארץ'. למהלך זה כעת נראה שגם הטלוויזיה המסחרית נכנסת חזק – וכל ערוץ בוחר לו אג'נדה פוליטית, בעד או נגד מדיניות הממשלה. זה כולל גם את ערוץ כאן 11 הלא מסחרי שבחר לאפשר לאיילה חסון לשדר תוכנית חדשותית יומית בעלת אג'נדה מאוד ברורה לצד הממשלה. יש עוד ערוץ אחד שעדיין מבקש להיתפס כנייטרלי (ערוץ 12), אך לדעתי השחקנים הרבים שמעורבים בתחום לא יאפשרו לו להמשיך ולהיתפס ככזה. כעת נותר לראות איך ערוץ 13 ממצב את עצמו גם בתחום שאינו חדשות – האם ישכיל לשנות מדיניות ולהתבדל גם בתוכניות הבידור".
"אולי בסוף תהיה כאן", מסכמת מזרחי, "טלוויזיה מאוזנת ומצוינת ונהפוך למדינה שמשדרת חדשות בשלל גווני האמת. הכי חשוב כאן, מהי באמת האמת? והאם היא יכולה להשאר תמיד אובייקטיבית".
התרעות פיקוד העורף