זו הייתה אחת העונות המעניינות של תוכנית הבישול “מאסטר שף", המשודרת בחודשים האחרונים בשידורי קשת. נדמה כי בעונה הנוכחית לא רק שהמשתתפים נגעו באופן מיוחד בלבם של הצופים, אלא שנוספו לתוכנית צופים שלרוב לא נוהגים לעקוב אחר התוכנית, אבל חיפשו מעט אסקפיזם.
רגע לפני פרק הגמר שישודר במוצאי שבת הקרובה בקשת 12 נפגשנו עם אחת הפיינליסטיות שהיא במקרה גם אחת הדמויות האהובות בעונה הנוכחית של התוכנית: אסתר ביטון, שתפסה את עין הצופים וגם את השופטים עוד מפרק האודישנים, והצליחה להפתיע את כולם. ביטון היא חלק משלישיית הגמר הסופית לצד איתי דגן ונטלי מזרחי אמרל. “שלישייה באמת יוצאת דופן וייחודית", אומרת ביטון, שלא תיארה לעצמה שתגיע כל כך רחוק. “מובן שתמיד יש חלומות ושאיפות להגיע לגמר אבל אם את שואלת אם ראיתי את עצמי שם, אז לא. זה לא מובן מאליו עבורי. אז כן, במובן מסוים אני מופתעת".
“אני תמיד מפתיעה את כולם", אומרת ביטון, שהצליחה להפתיע את השופטים, ובראשם ישראל אהרוני, שאחרי מנת האודישן הודה כי לא ציפה לטכניקת בישול מיומנת ממי שידיה מעוטרות בציפורניים ארוכות מאוד. “זה קורה לי מאז ומתמיד, זה קורה לי גם בעבודה כשאני נפגשת עם לקוחות חדשים, גם בדייטים, וזה כמובן קרה גם בחשיפה כאן בטלוויזיה", היא מודה. "מאז ומתמיד יש לאנשים תפיסה לא נכונה לגביי בגלל המראה החיצוני, ותמיד המשפט שאומרים לי אחרי שמכירים אותי הוא 'תקשיבי, איך את שונה ממה שאת נראית'. כל הזמן אומרים לי את זה".
ביטון, שגדלה בקריית מלאכי ומתגוררת בה עד היום, מבשלת מגיל 13. אמא שלה היא זו שעשתה לה את הסטאז' במטבח אבל לא שמחה כשהבינה שבתה הולכת להשתתף בתוכנית, בעיקר בשל הדאגה. "היא בעיקר חששה מהביקורת וממה שאנשים יגידו עליי ואיך אני אקבל את זה. ההורים שלי מאוד דואגים לי ומגוננים עליי והחשש היה מהמקום הזה בדיוק, מהחשיפה", אומרת ביטון.
ביטון מספרת על תגובות מאנשים שהתנצלו ששפטו אותה בגלל המראה: “תשמעי, לפעמים אני קוראת את התגובות האלה ויורדות לי דמעות, ואני לא אחת שמתרגשת מכל דבר. אבל אני שמחה שזה קרה. מישהי כתבה לי לא מזמן ‘תשמעי, את ממש שונה ממה שחשבתי ואני ממש מצטערת שזה מה שחשבתי עלייך בהתחלה’. מבחינתי לקבל הודעות כאלה זה כבר שווה הכל ואני מרגישה שעשיתי את שלי. אנשים כותבים לי שאני השראה עבורם. אני? השראה? זה לא משהו שאי פעם בחיי חשבתי שיכתבו לי וזה הכי מרגש שיש".
"הייתי בפאניקה"
למרות שאת רוב זמנה היא מבלה בתקופה האחרונה במרכז, ביטון עדיין מתגוררת ביחידת הדיור המפנקת שסידרו לה הוריה ליד ביתם בקריית מלאכי, ולא מתכוונת לעזוב: “הרבה חברים שלי גרים במרכז, ואומרים לי עד כמה כדאי לעבור לתל אביב, במיוחד עכשיו, אבל אמא שלי מיד אבזרה לי את היחידה עם מטבח וטבון וכל מה שאני צריכה ומאוד כיף לי שם בשקט שלי. את יודעת, אני מסתובבת פה ברחוב ואנשים אומרים לי שהם אוהבים אותי, אני מתרגשת מהתגובות ועוד לא ממש יודעת מה עושים עם זה שאנשים מזהים אותי".
ביטון אומנם מיומנת אבל ימי הצילום הארוכים נותנים את אותותיהם, ואפילו היא, שיודעת מתכונים “על עיוור", מצאה את עצמה בנסיעות לאולפנים ובלילות משננת מתכונים בזיכרון. “תראי, זה לחץ מאוד גדול, ויש פה הרבה סטרס שמתנקז", היא מסבירה. "גם שעות ארוכות, גם לדבר תוך כדי בישול, לחשוב על רעיונות, להיות מרוכזים. אני מניחה שאולי זה מה ששבר אותי והפתיע הרבה אנשים אחרי הביקורת שקיבלתי, כי כל כך הרבה אמוציות התנקזו לתוך הרגע הזה שפשוט הכל יצא החוצה".
הרגע שהיא מדברת עליו הוא זה שבו בכתה מול המצלמות, רגע שממנו חששה. “אני לא בן אדם שבוכה, ואחרי שזה קרה פשוט הייתי בפאניקה וממש התחננתי שלא ישדרו את זה", היא מגלה. "אחר כך אנשים שראו את זה אמרו לי 'מה, מתי את בוכה? מה זה?'. יש לי חברה שמכירה אותי 25 שנה ולא ראתה אותי אף פעם בוכה. גם כשקשה לי אני תמיד יודעת להתמודד עם הדברים לבד, אני לא משתפת. פעם אמא שלי מאוד דאגה לי כשהיא ראתה שעברתי משברים אבל לא שיתפתי והחלקתי הכל הלאה, והיא הציעה לי ללכת לטיפול כי פחדה שאני לא מתמודדת עם דברים. אני מניחה שאחד השיעורים שלמדתי בצילומים לתוכנית היה שזה בסדר להישבר לפעמים, זה בסדר שרואים אותך בוכה. העולם לא קורס והשד לא נורא, ובאמת קיבלתי מבחוץ הרבה אהבה ותמיכה ואפילו הזדהות".
ביטון, שעובדת בחברה שמספקת בדיקות מעבדה בענף הבנייה, לא מתכוונת לפתוח כרגע מסעדה משלה, אבל עם האוכל בא התיאבון והמסע שלה ב"מאסטר שף" גורם לה לפלרטט עם כל מיני רעיונות בתחום. היא משתדלת לא לחשוב יותר מדי קדימה, אבל מזכירה שעצם המסע עבורה היה מתנה עצומה: “קודם כל, עשו לנו הרבה סדנאות עם אנשים מהתחום שמאוד שיפרו את יכולת הבישול והטכניקה, ורק לעבור את הדברים האלה זו הייתה חוויה מטורפת. אני עוד לא יודעת מה הלאה אבל אני מאוד רוצה לעשות עוד דברים בתחום הזה שהתאהבתי בו. הייתה לי דרך מדהימה בסופו של דבר שעדיין נמשכת ולא מובנת מאליה בשום צורה. אני בעיקר רוצה לנצל כאן את הבמה ולהודות קודם כל לקוראים ולכל מי שטורח לכתוב לי ולהגיב לי, לכל מי שעוצר ונותן מזמנו וכותב עבורי. זכיתי".
התרעות פיקוד העורף