בשבעה באוקטובר התפרסמה הודעה "מי מוכן להחזיר חפצים אישיים למשפחות של קורבנות במסיבת הנובה". סיפרה ליהי, "היו שם שורות של מעטפות, ואחת מהן אני פותחת. אני רואה שם המון תכשיטים, נכנסתי למחשב וראיתי תמונות של ילדה קורנת משמחה, על המעטפה היה כתוב איש קשר - יריב, ומספר טלפון". אותו יריב, לימים יהיה גם המיילד שלה.
כשליהי מסרה ליריב את התכשיטים הוא אמר לה: "את כל כך רגישה, תני לי להחזיר לך ולטפל בך באותה רגישות". ליהי כל כך רצתה ללדת לידה טבעית אך חום גופה שלא הפסיק לטפס, אילץ את יריב ליילד את התינוק בניתוח קיסרי: "אל תפחדי, אני הופך אותך תכף לאמא. את הבאת לי את התכשיטים של ליבי ואני חיבקתי ראשון את הבן שלך".
"תורה זה לא שחור ולבן, אנחנו החלטנו ככה"
זוג דתי, שלפי הדת יש שלב בלידה בו לגבר אסור לגעת באישה. הדר בהריון עם תאומים, היתה צריכה לקבל זריקת אפידורל, וכל מה שהיא רצתה ולא יכלה לומר או להכריח את בעלה דוד לעשות, זה רק שהוא יחזיק לה את היד. למי מכם שלא צפה בפרק, בסוף זה קרה, דוד החזיק להדר את היד ושוב הדמעות זלגו. "אני אדבר עם אלוהים, בסוף מה שחשוב זה שיהיה להדר טוב", אמר דוד.
אבל בין כל הסיפורים של הכוכבים ועם כל הכבוד שהם לגמרי ראויים לו, אני שמח שבקשת 12 בחרו לפתוח את העונה דווקא עם שני סיפורים של אנשים שעליהם אנחנו לא שומעים כל יום. סיפורים שכבשו את הלב שלי ואני בטוח שעוד רבים.
"המקום הזה הוא קפסולת אושר, שלמרות כל מה שקורה מסביב יש בו משהו טוב תמים וטהור שנותן תקווה לעולם קצת יותר טוב"
אז בייבי בום היא לגמרי אחת מהתוכניות המרגשות ביותר על המסך, ואני רק מחכה לפרק הבא. הטיימינג שבו היא עולה לשידור כל כך חשוב. בזמן שאנחנו חיים מציאות בלתי נתפסת, מגיעה התוכנית הזו למסך שמזכירה לכולנו שיש גם תקווה ושהמלחמה הזו, אני לפחות מקווה - תביא שקט ושלווה לדורות הבאים. זאת הפצצה הכי חזקה כנגד האויבים שלנו, אנחנו כאן, וכאן כדי להישאר.
התרעות פיקוד העורף