משך שנים היה מקובל לראות את יגאל עדיקא בתפקידי אנדרדוג בסרטים ובסדרות. במיוחד זכורים תפקידיו בסרט “שורו” ובסדרות “בת ים ניו יורק” (כדוד זלאייט), “הבורר” (כשימי אנג’ל) ו”שנות ה־80” (כקוקו). הפעם הראשונה שבה קיבל תפקיד שהציב אותו בראש הפירמידה הייתה בסדרה הקומית “קופה ראשית”, שעולה הערב לעונה חמישית בכאן 11. עדיקא הוא אביחי גרציאן, סמנכ”ל רשת המרכולים “שפע יששכר”.
“אני תמיד מספר, למרות שאסור לי לספר את זה, שכשקיבלתי את הטקסטים של העונה הראשונה, הסתכלתי עליהם ולא התרשמתי במיוחד”, עדיקא מתוודה. “הזמינו אותי לאודישן מצ’ינג עם נועה קולר, אבל שקלתי לוותר על זה. הסוכנת שלי זוהר יעקובסון ומירב שעובדת איתה דחקו בי ללכת לאודישן, ואפילו דאגו להוציא לי מונית מרחובות לתל אביב. השאר היסטוריה”.
ליזום וליצור
עדיקא, 65, הוא בוגר החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, אבל את האהבה הגדולה הוא חש למצלמה. עדיקא היה כוכב גדול בשנות ה־90, וב־2005 היה שותף ליצירת הסדרה “מלנומה אהובתי” ושיחק בה בתפקיד הראשי. הסדרה מבוססת על חייו לצד אשתו, אורית ז”ל, שנפטרה מסרטן העור ב־2002.
נדמה שבעשור השני של שנות האלפיים הוא המציא את עצמו מחדש. הדור הצעיר מכיר אותו בעיקר מ”שנות ה־80” ו”קופה ראשית”, אם כי הוא שיחק גם במחזות של אילן חצור, “סבוטאז’” ו”ברלין”. בימים אלה עדיקא מופיע בסדרה החדשה “פטריק” ברשת 13 וב”אלצורה” שמשודרת בערוץ ניקלודיאון.
פרק מוצנע יותר בהיסטוריה המקצועית שלו הוא הפרק העיתונאי. עדיקא שימש בשנות ה־80 כתב בעיתון “כל העיר” בירושלים. השנה הגשים חלום תקשורתי אחר והחל לשדר תוכנית רדיו שבועית ברשת ב’ בשם “קפה שישי”, לצד קרן אוזן.
כועס וסולד
כשעוברים לדבר על אקטואליה ועל חיינו כאן, עדיקא מספר על ההשלכות של אירועי 7 באוקטובר עליו, אישית. “היום אני מבין הרבה יותר את המשמעות והחשיבות של ציונות ויהדות, ואני לא מתבייש להגיד את זה, אלא גאה מאוד”, הוא אומר. “אני לא שוכח לרגע את הבעיה הנוראית שיש לנו עם השכנים שלנו, אבל כאחד שהיה מאמין גדול מאוד בשלום ובהסכמים איתם, אני עוצר וחושב קצת מה נכון לעשות במצב הנוכחי. אין ספק שצריך להפסיק את מעגל האלימות, אבל אין ספק גם שצריך לחסל את הטרור ולהילחם בו עד חורמה”.
"הרבה מאוד ישראלים עזבו את המדינה אחרי 7 באוקטובר, ועוד לפני כן, בגלל ההפיכה המשפטית. אפילו קרובי משפחה שלי. כשהסתובבתי עכשיו בצילומים בגיאורגיה פגשתי הרבה מאוד ישראלים שעובדים שם בענפי המלונאות והמסעדנות והם סיפרו לי שהם עזבו את הארץ מחוסר ברירה. ישראל הפכה למקום שלא רוצים לחיות בו בגלל חוסר הביטחון האישי, אבל גם הכלכלי והמדיני. אני מקווה שיהיו פה אחדות ואהבה בין כולם, אבל חשוב שקודם תהיה ממשלה שפויה, ושכל הפשיזם הזה מסביבנו, ואני מצטער שאני משתמש במילה הזאת, יחלוף”.
"למה הממשלה הזאת צריכה כל כך הרבה שרים ואנשים שלא עושים כלום, חוץ מלעלות לדוכן הכנסת כדי לצעוק ולהשתולל? ואם מישהו מעז לומר להם משהו, הם הופכים אותו ל’שמאלן’ ול’אויב העם’. זו בדיוק ההגדרה של פשיזם. הכל כדי שהם יוכלו להמשיך להיות מושחתים ולהשחית אחרים. עכשיו הכי חשוב להחזיר את החטופים, ולא משנה מה, כי לא יהיה ניצחון עד שאחרון החטופים יחזור הביתה. אם הם לא יחזרו, זה יהיה לדיראון עולם עבור כולנו, ולא רק עבור הפוליטיקאים”.
"הוא היה אדם כל כך מוכשר, שלקחו אותו לשחק בתפקיד שיילוק ב’סוחר מוונציה’, וזה לא היה טריוויאלי בכלל. פגשתי אותו לפני כמה חודשים בבנימינה. היינו שם שני קאסטים שמשחקים ב’תיאטרון העברי’. דווקא היה לו מצב רוח טוב מאוד והאווירה הייתה טובה מאוד. יעקב היה מהאנשים שצוחקים על כל דבר, ולמרות שהוא חלה בפרקינסון, מחלה קטלנית עבור שחקנים כי היא פוגעת בדיבור ובגוף, הוא שיחק עד הרגע האחרון”.
התרעות פיקוד העורף