אני לא מבין גדול במלחמות, אני לא מבין גדול בשיקולים פוליטיים והאמת שזו גם לא הנקודה. אני כן אזרח במדינת ישראל, אני כן תושב הצפון. ויש לי אוזניים ששומעות ועיניים שרואות, רואות איך לפי התחושה שלי, מנסים לעבוד עלינו בכל פעם בהתאמה לדרג המדיני. שנים שבישובים סמוכי גדר מתריעים על רעשי חפירות ומשקרים להם בכיליון עניים ואז לפתע מתגלה מנהרה חוצת גדר ואין ספור מנהרות סמוכות גדר.
יש לומר את האמת, צה"ל הנחית מהמורות כבדות על חיזבאללה, כבדות מאוד. אבל השיח שאנחנו שומעים בימים האחרונים הוא השיח של 2006. אחרי השבעה באוקטובר אני עוד בהלם מהמדיניות שאנחנו ממשיכים לנהל מול חיזבאללה. בושינסקי שוב נגע בנקודה: "אולי לא ניצחנו שם, והשאלה היא מה עושים? האם אנחנו מחכים לסוג של הסכם בכל מחיר ובתנאי שחיזבאללה יתחייב להפסיק את הירי. או ללכת עד הסוף".
בושינסקי אמר ובצדק: "נראה כאילו אנחנו במוד הישג - בסדר, אנחנו נוריד עוד שני בניינים בדאחייה, נראה את הצילומים האלה המרהיבים של עוד בניינים נופלים. אולי צריך לשנות מדיניות? אולי צריך לגבות מחיר גם מממשלת לבנון כדי להראות לעולם: בעל הבית – אנחנו – השתגע? וכדי שמישהו יכפה פה הסכם? כי כרגע הוכשטיין לא קיים". ולא נשכח שבטיימינג מושלם וכאילו לא מתוכנן, דקות לאחר דיווח על הרוגים בנהריה, דובר צה"ל מוציא הודעה על התקיפה בביירות כדי לספק תמונת ניצחון.
אבל כאן דבורי לא הצליח להתאפק וירד מעט לפסים מאוד אישיים: "מדברים כל הזמן על פגיעה בשני בתים או שני מבנים בביירות, ואני לא חושב שהדובר יודע או מבין בכלל על מה הוא מדבר. היום רק בביירות תקפו 40 מטרות, וכל מטרה כזאת שתקפו זה פחות טילים ארוכים טווח או טילי שיוט, או מחסני כטב"מים, שהיו יכולים להיות משוגרים לשטח ישראל".
אז אני שואל, איפה הקואליציה המזמרת עכשיו? שני הרוגים בנהריה מפגיעה ישירה, אזרחים פצועים, עשרות שיגורים מהבוקר וזה רק היום. עוד לא הזכרתי את התושבים שעדיין מפונים מבתיהם, את השגרה שהיא לא שגרה כבר למעלה משנה בחבל ארץ שלם!
אם כ"ץ מצהיר על ניצחון מול חיזבאללה ואלו התוצאות, לפי הנוסחא שלכם גם הוא צריך להיות מפוטר. אבל כמובן שלא, הוא תומך בחוק שיכביד את הנטל על מי שכבר מתגייס. כי מי שכן הולך עם הנרטיב שמנסים לספר לנו זה בסדר אבל כשתנגדים לו ונלחמים באמת על מה שחשוב - חטופים שיכלו להיות כל אחד ואחת מאיתנו, מעזים לפטר.
התרעות פיקוד העורף