לא משנה מה העמדה הפוליטית שלכם, קשה שלא להתאהב מיידית במיכאל שמש. הוא מסקר את אחד הנושאים הציניים ביותר, אבל יש בו תום שובה, שלא נובע רק מפני הבייבי פייס שלו ("אני עובד על זה", מודה שמש בתחילת הריאיון, בעודו מעביר את ידו על הזיפים שמעטרים את פניו).
בקיר התמונות והכתבות שמציג קובן בתחילת התוכנית, הוא מצביע על זה שאפילו נתניהו התאהב בו ("יש לי חולשה למר שמש הצעיר", מצוטט נתניהו בכתבה מ"חדרי חרדים" ב-2018), וזו נקודת פתיחה לעיסוק בקשר בין השניים. שמש חושף שיח מיודד עם נתניהו בשנים הראשונות ("הוא שלח אותי ללמוד מי זה שמש העמים, כי לא ידעתי אם להיעלב מהכינוי שהדביק לי"), ומספר על פגישה צורמת בעת האחרונה, כאשר נזף בו לעיני בנו הצעיר.
מה שמרשים הוא ששמש אמנם מביע את העצב שלו על העימות, אבל הוא משיב את הדיון למקום הענייני. הוא מתעקש לא לראות בזה את הצהוב - היחסים בינו לבין נתניהו שהידרדרו, אלא את היחסים בין המדינה לאזרחיה שנמצאים במשבר עמוק. כשקובן מציע לו לדמיין ריאיון עומק עם נתניהו, השאלה שהוא מעלה עוסקת בקיטוב והמחנאות שהולכים וגדלים במהלך כהונתו.
בכלל, נושא המחנאות מאוד מעסיק את שמש, כמי שחי על התפר בין שני עולמות שלכאורה לא נפגשים. אחרי פרק נתניהו המתבקש, החלק על חייו האישיים מרתק הרבה יותר. הוא מספר איך הגניב רדיו ואוזניות לישיבה, וכשמאס בלימוד זפזפ בין אריה גולן לאסתי פרז או רזי ברקאי.
התיאור שלו ליום שבו בישר להוריו שהוא מתגייס לגל"צ נשמע כמו יציאה מהארון, וכל זה נעשה במילים אוהבות ביותר לסביבה בה צמח, שהתנגדה ביותר למהלך שלו. אם יש בשמש תסכול או כעס, הוא לא מביע אותם בפני קובן, אבל הוא כן משתף בכאב שלו על כך שחלק מבני משפחתו חשים ש"איבדו אותו".
קובן לא היה צריך לעשות הרבה כדי להוציא את המיטב ממיכאל שמש, שנראה היה שהגיע מהבית בלי יותר מדי מגננות או מוניטין קשיח לשמור עליו. מהתוכנית נעדרו הפעם פינות אופייניות לקובן, שמאפשרות לאורח לענות בשליפה על שאלות שונות. הפעם, קובן תופס מקום כמעט משני בריאיון, ונותן לשמש את כל המקום שהוא ראוי לו. וגם זו חוכמה גדולה.
התרעות פיקוד העורף