שאלה נוספת שחצתה את הגבול בצורה יותר מובהקת הייתה בנושא עסקת החטופים הראשונה וקריסתה. איזנקוט ידוע כמי שהיה הכוח המניע הגדול בעסקת החטופים, והוא מספר שבזמן אמת ידע שזו טעות לחזור ללחימה. קובן מוסיף: "אם הלחימה לא הייתה מתחדשת, גל אולי היה עדיין בין החיים".
לאורך כל הצפייה בריאיון הייתי צריכה להזכיר לעצמי שהמרואיין הינו רמטכ"ל בעברו, אדם שאת שנותיו המעצבות עבר במערכת אולטרא-מצ'ואיסטית, ואני לא צריכה לחשוש לנפשו העדינה שעלולה להזדעזע למשמע שאלה לא מאוד רגישה. ואכן, לא נראה שאיזנקוט יוצא מכליו או מתרגש אפילו מהשאלה. בכל זאת, מתחת לפני השטח הניסוח של התשובה שלו חושף משהו.
התשובה לטעמי היא "לא", גם אם אני זונחת לרגע את האספקט המוסרי. ברמה המקצועית, איזנקוט הוא לא מרואיין "בונקר", הוא ידוע בפתיחות הרגשית המפתיעה שלו בשנה האחרונה ולא משנה מה - הדברים שלו על השנה שעבר ירגשו את הצופה. בנוסף, לאיזנקוט יש את הדרך השקטה שלו לא להישאר חייב.
אז לא, קובן ואסנהיים לא הציגו לנו "איזנקוט כמו שעוד לא ראינו", וזה ממש בסדר. איזנקוט, כפי שאנחנו רואים אותו בשנה האחרונה, הוא סוג הפוליטיקאי שאנחנו כל כך משוועים לו. לא בהקשר האידיאולוגי, אלא בהקשר הרגשי. כזה שכואב איתנו את המלחמה הזו, ולא רק משלהב את הזעם ההמוני החיוני כל כך להמשכה. רגעים כאלו של כנות, פגיעות ורגש הם מצרך נדיר בנוף הפוליטי שלנו, אז קשה להתלונן שלא בחרו מרואיין מקטב נוסף שהיה ודאי מוסיף עוד שמן למדורת השנאה.
הבוס צופה
וינטר מפריח כל מיני טענות נגד הדרג הצבאי, דברים שהוא ראה לטענתו בזמן שירותו כמזכיר צבאי, שהוא כמובן לא מפרט יותר מדי. ישנה אמירה על כך שהצבא מציג לדרג המדיני תוכנית פעולה אחת בלבד כדי לכופף את ידו ולבצע, והאשמה נוספת על זיוף נתונים מצד דובר צה"ל במטרה להימנע מתקיפה בעזה. אלו האשמות חמורות אבל גם מאוד חד צדדיות ומעורפלות, וקשה שלא לתהות אם ישנם פרטים שנשארו מחוץ לכתב האישום.
וינטר לא נכנס לפרטים, כי אין לו צורך בכך. אין לו עניין לשכנע את עומרי אסנהיים, או את הצופה בבית, בצדקתו. המטרה היחידה של הריאיון היא טקס חניכה ידוע במחוזות הימין, שבו המועמד הפוטנציאלי מצהיר קבל עם ועדה על נכונותו לשרת את המטרה הכוללת. במקרה של וינטר: להיות התובע, ואולי גם השופט במשפט השדה שעושה הדרג המדיני בדרג הצבאי כדי להתנער מאחריות לשבעה באוקטובר.
לשאלה אם הוא במגעים להצטרפות לזירה הפוליטית, וינטר עונה במעומעם, מה שמיותר לציין - אומר שהמגעים בעיצומם. המקום שבו הוא מרשה לעצמו להיות מעט יותר נחרץ זה כשהוא מבהיר ש"אין חשש" שיצטרף למפלגת עוצמה יהודית. מאוד מרגיע בסך הכל.
בסופו של דבר, הרי לא מעניין אותו אם הוא הצליח לשכנע את עומרי אסנהיים, אחד העיתונאים התחקיריים הטובים בארץ, כי הבוס שמע את המסר: וינטר מוכן לבלוע את הצפרדע וגם את כבודו כדי להגן על ראש הממשלה. והבוס, כנראה, מבסוט. זה כל הסיפור.
התרעות פיקוד העורף