לטובת מי שפספס: שגב, רופא ושר לשעבר בממשלת ישראל, נעצר לאחר שהתערב בפרשיות מרמה ויבוא סמים, מה שגרם לשלילת רישיונו הרפואי ולמאסר. לאחר שחרורו, עבר לניגריה, שם החל לרגל עבור איראן, ביקר בה פעמיים ונעצר אחרי חמש שנים על ידי השב"כ בגינאה המשוונית. הוא הובא לישראל ונשפט ל-11 שנות מאסר, כשהוא טוען להגנתו שפעל בחסות המוסד ושהתכוון להחזיר לעצמו את רישיונו הרפואי.
הסיפור הסנסציוני הזה היה יכול להניב סרט מתח מרתק, אך "השר שהפך למרגל" הוא תוצר מאכזב, רדוד ומיותר מבחינה אמנותית ועיתונאית. דני לרנר, שביים בעבר יצירות מוערכות כמו "ימים קפואים" ו"קירות", יצר כאן סרט שמרגיש יותר כמו מוצר שנכנס למקפיא, הוצא, חומם והופק שוב, ופחות כפרויקט שמונע מתשוקה אמנותית. השילוב בין דרמה לדוקו מבוצע בצורה גסה, עם מעברים מביכים שמערערים את הרצף הנרטיבי.
החלק התיעודי של הסרט גם הוא מאכזב, עם חומרים מוכרים ושבלוניים שלא מוסיפים שום ערך חדש. פרשה פלילית כה מסעירה הייתה יכולה לשמש בסיס לסרט מטלטל, אך הסרט הזה מציג אותה כתחליף עייף ושטחי, שלא מצליח לתפוס את הדרמה האמיתית או את המשמעות הרחבה שלה.
בסופו של דבר, "השר שהפך למרגל" לא מצליח להימנע מקלישאות דוקומנטריות ומסצנות מבוימות שחוזרות על עצמן. אין בו דבר מפתיע או מרענן טלוויזיונית, וגם לא שום סיבה מוצדקת לצפות בו. השאלה שנותרת היא: איך אפשר לקחת סיפור כה דרמטי ולסיים אותו בגרסה כה חסרת מעוף?
התרעות פיקוד העורף