עוד לפני שנעצר על ידי שב"כ ב-2022 בחשד לריגול, היה אורי אלמקייס בן ה-17 נער בעל תחומי עניין לא שגרתיים. הוא היה חלק מקבוצת אקטואליה בטלגרם ופרסם לא מעט מידע על פעילות צה"ל באיראן ובסוריה. החקירה שלו הגיעה עד לכתב אישום חריג - שבוטל לבסוף לאחר שהתחוור לפרקליטות שהופעל על ידי גורמים באמ"ן.
ההחלטה להציג את המקרה של אורי בצורה מבודדת אמנם מאפשרת להתמקד בדמות המרתקת שלו, אבל היא עלולה לגרום לצופה לחשוב שמדובר במשפט "קפקאי". אירוע מבודד והזוי, יוצא מהכלל שאינו מעיד בהכרח על תפקודה של המערכת (בין אם מדובר במערכת הצבאית, בשב"כ והמשטרה או הפרקליטות, שכמובן מיהרו להתנער מאחריות).
אפשר להבין למה ההחלטה הזו התקבלה. עיסוק בתמונה הגדולה יותר היה בהכרח מקטין את הפוקוס ביכולת של אורי לשחזר את השתלשלות האירועים ההזויה, וכאן מדובר בסיפור מפותל במיוחד ומלא תפניות.
ובסופו של הסיפור הזה, שכולל את כל הרכיבים שלמדנו להכיר על חוסר התפקוד של מערכות החוק, ניצב בחור צעיר. שהיה מועמד לשירות בחטיבת המחקר באמ"ן, ובמקום זה נאלץ להתחיל את החיים הבוגרים שלו בניסיון לשקם את עצמו. ועל זה, ככל הנראה, אף אחד לא ייתן את הדין. לא יאמן כמה שזה יאמן.
התרעות פיקוד העורף