עוד היא מוסיפה בציניות: "יפה שהם זורקים בלהט מספרים על תקציב התאגיד, אבל הם לא מזכירים במילה את המיליארדים שמוקצים לכספים קואליציוניים, על מעונות, שלא לדבר על כך שלא נסגר ולו חצי משרד מיותר. כמות הכסף שהממשלה שופכת על דברים מיותרים היא אסטרונומית. אז התאגיד? כידוע, בכל העולם המערבי, בארה"ב, אנגליה ובמדינות נוספות, מממנים תקשורת ציבורית. בעולם הקפיטליסטי מישהו צריך להיות אחראי על תוכן איכותי, ואם לא נדאג לתוכן ישראלי הוא יתפוגג. הילדים שלי יגדלו רק על נטפליקס, לא על סדרות בחינוכית. והזהות שלהם תעוצב על ידי בריטים ואמריקנים".
מבחינת קרעי והממשלה, הורדת הדוקואים והסאטירה זו עניין של שליטה בתקשורת – פשיזם במסווה של פלורליזם, כמו שאמרה בעבר שרת התרבות והספורט, מירי רגב: "מה שווה תאגיד השידור אם אנחנו לא שולטים בו?" או דבריה הבוטים והישירים של ח"כ גלית דיסטל-אטבריאן בנאומה בכנסת בחודש שעבר: "אנחנו נלחמים נגד צמרת צה"ל, צמרת המשפט והתקשורת". ברור לכל, שכמו שקורה במשטרים טוטליטריים, הם יצאו למלחמה בכל מה שמייצג ביקורתיות וחשיבה חופשית.
בדומה לאזרחים רבים אחרים, גם מרכוס, במילותיה שלה, מציינת שהיא משלמת מיסים, בין היתר, למימון מקוואות, התנחלויות ועוד, שנוגדים את תפיסתה האידיאולוגית כאזרחית במדינת ישראל. "אני יודעת מי בשלטון ואני נאלצת להתמודד עם זה," היא אומרת. רבות דאגות בלב אישה שהיא גם חברת דירקטוריון התמלוגים, שמטפל בזכויות יוצרים. לאחרונה, מרכוס מוטרדת מאוד מסוגיית מדידת הרייטינג: "מדידת הרייטינג שנתונה בידי הממשלה תיפגע בערוצים, שהרי המפרסמים נסמכים על גובה הרייטינג בבואם לפרסם בערוץ מסוים, דבר המעיד על שליטה בתקשורת".
דאגה נוספת הכוססת את מנוחתה היא אי-חידושם של חוקי הרגולציה שעתידים להסתיים בקרוב, אבל ממשלת ישראל אינה ששה ואינה ממהרת לחדשם. "פירוש הדבר שאף ערוץ לא יהיה מחויב להפקות מקור. כידוע, יצירת תוכן ישראלי היה תמיד חלק מהמחויבות של הערוצים. אי-חידושם של חוקי הרגולציה תיפגע מאוד ביוצרים".
מאז ומתמיד היא חובבת תנ"ך והיסטוריה, כשהמפיק יואב גרוס פנה אליה ואל שותפה ליצירה אסף ביידר (אז עדיין בערוץ 10) התגלגל הרעיון לעשות משהו באווירת מונטי פייתון. "בהתחלה חשבנו להתמקד רק בתנ"ך, אבל עד מהרה הבנו שאנחנו רוצים לשאול ולבדוק מהי זהות ישראלית ולא רק יהודית, וכך גם הציונות נכנסה למערכונים ויוצרת גם היא שפה טלוויזיונית".
אפרופו יצירתה של שפה טלוויזיונית, נטלי מרכוס תנחה פאנל העוסק בטלוויזיה הישראלית והתמקדות בתאגיד "בן יהודה פינת כוכבה השביט" שיתקיים במסגרת "לשון ראשון", כנס השפה העברית שיתקיים בפעם ה-18 בשיתוף האקדמיה ללשון עברית ביום שלישי 4.2.2025 בשעה 20:00 בהיכל התרבות בראשון לציון. משתתפי הפאנל ידונו בשפת הסדרות טלוויזיה וכיצד היא משתלבת בדיאלקטיקה של העברית, על השפעת השפה על התרבות, הקהל וחיי היום יום שלנו ועוד. בפאנל ישתתפו גם ד"ר נטע דן ממדור חקר העברית החדשה המוקדמת באקדמיה ללשון העברית ויועצת לסדרה התקופתית "הצבי" שעניינה תחיית השפה העברית, וניר ברגר, תסריטאי ויוצר הסדרה "המפקדת".
בין הדוגמאות לחדירת מילים מהסדרות לשפה הכללית נזכרת מרכוס ב"היהודים באים", כשרבים מצטטים מתוך המערכון על יוסף ואחיו, את המילה האייקונית "בחלומי", או "עם של קקות", ביטוי שהוא פראפרזה לעם קשה עורף.
"קיבלנו החלטה לקפוץ מהתנ"ך לשפתם של בן גוריון ורבין וחוזר חלילה. לאחד את השפה לשפה עכשווית עם קריצות לשפה תנ"כית מיליצית ושימוש בפסוקים, כך שגם בגן גוריון ויוסף התנ"כי יגידו באופן טבעי: 'סבבה'".
נטלי נזכרת בחיוך גם במערכון הממקד במגילת קהלת שמזוהה עם שלמה המלך, כשאמו אומרת לו ש'קהלת זה שם של בת'.
"כשכתבתי את המערכונים יצא שבמשך דקות ארוכות שלמה המלך קורא את הטקסט של קהלת בפריים טיים של הטלוויזיה בפני קהל חילוני ודתי. זו מתנה מבחינתנו לחשוף טקסט תנ"כי פילוסופי מדהים מבלי שנחשב לטלוויזיה לימודית", אומרת מרכוס.
מערכון קומי נוסף ב"יהודים באים" מוקדש לביאליק. בעוד המשורר הלאומי רוצה וקורא מתוך "על השחיטה", הקהל רוצה בידור וקורא לעברו "רוצים 'נד נד'". ייאמר שהמערכון נכתב לפני ה-7.10.
סדרות נוספות מבית היוצר של נטלי מרכוס הן כאמור פאודה, טהרן ועוד. "אחת השאלות בהן עוסקת סדרה זו היא הטון שלה שנקבע על ידי השפה. איך הדמויות מדברות, מהו סוג העברית. לכן, כשהדמויות תנ"כיות, למשל, ב'יהודים באים', משתמשות במילה 'סבבה' ברור שלא מדובר פה בטון אקדמי. באותה מידה, אילו היינו נאמנים לשפה הציונית, הייתה זו סדרה היסטורית. והיא לא כזאת".
נטלי מרכוס מתגוררת בתל אביב עם שני ילדיה. החיבה שלה לעברית החלה בילדותה דווקא כאהבה ליצירה הספרותית. "אהבתי לקרוא ולכתוב. המשיכה שלי הייתה לספר סיפורים. היצירה היא התשוקה ואילו השפה היא הכלי, היא המכחול שלי".
לפני שהייתה לתסריטאית נשכנית, עבדה מרכוס כקופירייטרית לפרסומות, ועוד קודם לכן, כתבה שירים לעיתון בית הספר.
בימים אלה היא עסוקה ביחד עם בן זוגה הצלם גיא רז, בכתיבתה של סדרה חדשה "הטנקיסטיות" המבוססת על סיפור גבורתן של לוחמות הטנק ב-7.10 באוקטובר, ובמקביל במאבקן המשפטי על זכותן לשרת כטנקיסטיות, שאף הגיע לכדי עתירה לבית המשפט העליון בדרישה לאפשר לנשים להתגייס כלוחמות לשריון.
לאחרונה הוא למד את הדרשה שלו לבר המצווה, פרשת 'ויחי', וטען בפני שהוא לא יצליח ללמוד אותה. הצעתי שאסביר לו את הסיפור שנמצא בבסיס הפרשה העוסק במות יעקב, ואז יהיה לו קל לזכור, וכך היה".
אפרופו שפה מגדרית. אם תלחצו על מרכוס, בסופו של דבר היא תודה שהיא אוהבת לכתוב דמויות נשיות יותר מאשר דמויות גבריות. "ועדיין החוויה האנושית היא חוצה מגדרים, עמים ודתות. מה שמעניין אותי זו הגישה ההומניסטית באמנות. וזה הדבר שהממשלה הזו משתדלת להשתיק".
התרעות פיקוד העורף