אילנה פתחה בתחושותיה אחרי השחרור מהשבי: "עדיין קשה לי לשבת בחדרים סגורים כי זה מזכיר לי את השבי, כשמחבל ישב לי על הראש והסתכל עליי 24/7. בין אם זה ריח או רעש שאת קופצת או קופאת באמצע היום, ריח של דלק מחזיר אותי ליום שחטפו אותי, ואפילו חושך שכיסו לי את העיניים".
המשיכה לספר איך חטפו אותה ועל המילים האחרונות שהספיקה לומר לבן זוגה, מתן: "לקחו אותי על אופנוע, שמו לי ניילון על הראש ונסענו לעזה. הצלחתי להיפרד ממנו ולומר לו שאני אוהבת אותו. זה שובר אותי, כי עכשיו אנחנו בנפרד אותו זמן שאנחנו ביחד. שנה ושלושה חודשים יצאנו לפני השבעה באוקטובר, ועכשיו אנחנו שנה ושלושה חודשים בנפרד".
"לא יודעת אם הזוגיות תשרוד את זה, אם יהיה לנו כוח לבנות מחדש הכל. כל מה שעשיתי בשנים האחרונות קרס תוך שנייה", הוסיפה, ומתחה ביקורת נוקבת על כוחות הביטחון: "אף אחד לא הגיע להציל אותנו, צה"ל, שב"כ ומוסד, מאז שחזרתי אני מתחננת שיקבלו אותי בלשכות ויסבירו לי מה קרה שם באותו היום".
על עסקת החטופים אמרה כי "זה קורע אותי שמתן לא ברשימות של החטופים, שאני לא אצליח לעמוד בהבטחה שנתתי לדוד ואיתן שאני אעשה הכל לשחרר אותם, מפחדת שלא יסכימו לשלב השני שבו מתן וחבריי אמורים להשתחרר".
כשנשאלה אם יש לה רגעים אופטימיים, אמרה כי "יש לי רגעים אופטימיים, כי כל העם איתנו ונילחם יחד החטוף האחרון. לא ניתן לראש הממשלה ואף אחד אחר להפיל את העסקה".
אילנה אמרה כי היא "מדמיינת את הרגע שבו הוא יחבק את אמא שלו כמו שאני חיבקתי את שלי כשחזרתי מהשבי. חולמת על זה שמשקמים את החיים שלנו ומפנים את ההריסות, ושחברים שלי יחזרו הביתה".
"אני לא מתחרטת שעשיתי עלייה והייתי בצה"ל, ואם הייתי לוחמת היום הייתי נכנסת לעזה, נצליח להיות הכי חזקים רק כשנחזיר את כולם הביתה. נשקם את העם שלנו אם תקווה וכוח. הממשלה צריכה להתחייב ולומר שמוכנים לסיים את המלחמה תמורת כל החטופים, והשבעה באוקטובר לא יגיע מאף כיוון - בין אם מעזה, סוריה, לבנון או כל מקום אחר".
אילנה סיכמה במשפט למתן, בתקווה שישמע אותה מהשבי: "תלתלים יפים, אני יודעת כמה קשה להחזיק מעמד. אני יודעת שאתה חזק ומבקשת שלא תוותר- תשרוד תמיד. אנחנו מוציאים אותך משם. כל העם יוציא אותך ואת החברים שלנו. אני בטוחה שאתה יוצא עוד מעט ומתחננת שתחזיק מעמד. אנחנו קרובים אליך".
התרעות פיקוד העורף