אלה יממות מתוחות, הרבה יותר מכל התקופה המורכבת שעברנו מאותו יום נורא ב־7 באוקטובר. בשבוע הבא, אם הכל יילך חלק ולא יישלף עוד שפן או שניים מכובע צמרת המדינה, יישבו איתנו החטופים הראשונים שישוחררו משבי חמאס. קשה לשים את המחשבה הזאת בצד, ולא לשבת במתח עד הרגע בו נצפה בתמונות שכל כך התגעגענו לראות. בינתיים, כמה דברים לכיבוי הראש, לפחות לעת עתה.
עד הסוף המר | Ad Vitam
מתנצלת על השם אגב, זה לחלוטין לא עושה חשק. אבל מאחוריו ניצב דווקא סרט מתח לא רע בכלל, שכבר יצא באופן רשמי בשנה האזרחית החדשה. בגדול, הכל מתחיל כשפרנק, שהשחקן שמגלם אותו גם יצר את הסרט, אק"א סוכן לשעבר, מותקף בביתו לצד אשתו הנושאת את הילד העתידי שלהם.
מאותו רגע, יוצא פרנק למסע להשבת הסדר על כנו, והוא ממש לא מתכוון לוותר על מה שנלקח ממנו. זה סרט פעולה קלאסי, עם כל האפקטים הכלולים בו, והכל קורה בצרפתית צחה ואקזוטית.
98 דקות בלבד של מרדפים, דילוגים בין העבר לעתיד, ולא מעט קפיצות מבניינים, ויש לכם תוכנית לשישי אחרי הקידוש. אני, אגב, אוהבת להירדם בסרטי פעולה, וזה לא קרה הפעם. נראה לי שזה סימן.
אוהבים אנונימיים | Lovers Anonymous
כבר דיברנו על זה שאנחנו לא חברים של טורקיה בשנים האחרונות, בלשון המעטה. אבל את הסדרות הטורקיות יש לא מעט בינינו שאוהבים, והאמת שלא כולן נראות כמו הסטראוטיפ הידוע לשמצה.
'אוהבים אנונימיים' היא אחת מאותן אלה שעוברות דווקא בסדר. העלילה הסבוכה משהו עוקבת אחרי ג'ם, אדם שעבר ילדות מטלטלת ואיבד את האמון באהבה. קצת נדוש אבל תזרמו איתי. הוא מנהל בית חולים לאהבה, שזו המצאה נהדרת לטיפול בבעיות שבינו לבינה, עד שאיזשהו סימן גורם לו לעשות תיקון לעיוות שנגרם לו בעבר.
משהו בין 'החטא ועונשו' למשלים שקראו לנו פעם כשהיינו קטנים, כשבסופם מוסר השכל למרות שבדרך כלל מדובר בשועל וארנב ולא בבני אדם אמיתיים. ולעניינינו – אם מתעלמים מהקטעים הקיטצ'יים קמעה, זה יכול להיות מעניין למדי. מחובבי הז'אנר? אתם בטוח תיהנו.
נודל | Noodle
וכעת לסרט מ־2007 שאני כל כך אוהבת לחזור אליו, בייחוד כשבא לי משהו מרגש, מתוק, וישראלי כל כך. וכן, יכול להיות שאני בוכה כל פעם בסוף, אבל ממש לא בטוח. אכחיש כשתשאלו אותי על הנושא.
'נודל' הוא אחד הסרטים שאני יותר אוהבת לצפות בהם פעם נוספת. הוא סוג של בית עבורי, שטומן בחובו את כל המרכיבים הטובים והחשובים שהופכים אותנו, הישראלים, למי שאנחנו. ממליצה לכם לעמעם את האורות ולצלול ל־90 דקות קסומות, וזו ממש לא תהיה הפעם האחרונה שתעשו זאת מול הדבר הנפלא הזה. מי ייתן ובשבוע הבא נוכל לנשום לפחות קצת לרווחה, עד שכולם יחזרו.