ביום רביעי הקרוב, הכוח סוף סוף עובר אלינו - הצופים בבית. בגמר הגדול של "הכוכב הבא" נבחר את נציג/ת ישראל לאירוויזיון 2025. ולפני כן כמה מילים מכל אחד מאיתנו על רביעיית הגמר.
שני, עורכת במדור TMI על רביעיית הגמר
יובל רפאל – איזו אישיות מקסימה. אני מרגישה חצויה לגביה. מצד אחד, הכישרון שלה בולט בצורה יוצאת דופן – יש לה עוצמה והיא מצליחה לרתק אותי בכל פעם מחדש. מצד שני, אני לא יכולה להתעלם מכך שהסיפור האישי שלה, עם כל הכאב שבו, משפיע מאוד על איך שאנחנו תופסים אותה. צריך לזכור שבאירופה לא ירגישו את אותו החיבור הרגשי. שם, אף אחד לא יתעניין בסיפור החיים שלה, אלא רק בביצוע עצמו – ואין לנו את הפריבילגיה לספר אותו במלואו. עם זאת, אין ספק שהערב היא ריגשה אותי עד דמעות. השיר היה תפור עליה, והביצוע – מושלם.
ואלרי חמאתי – היא ללא ספק המתמודדת הכי מקצועית בתוכנית. כל שיר שהיא מבצעת משאיר אותנו נפעמים. נכון, יש מי שטוענים שהיא נשארת באותו הסגנון, אבל באירוויזיון זה כלל לא משנה – צריך רק שיר אחד לבצע, ואפשר לסמוך עליה בעיניים עצומות. עם זאת, יש פה אתגר: ואלרי מקבעת מאוד את בחירת השיר. היא כל כך טובה בז’אנר שלה, שהשיר יצטרך להתאים לה בדיוק, אחרת זה פשוט לא יעבוד.
דניאל וייס - הפתיע אותי הערב לטובה. למרות ההתרגשות שבלטה, הוא הוכיח שיש בו הרבה פוטנציאל. גם לדולב יש את היכולת לייצג אותנו בכבוד – הוא כריזמטי ובעל צבע קול ייחודי. אבל, יש בעיה: יש לא מעט מתמודדים דומים לו באירוויזיון, והסכנה שהוא ייעלם ברקע ולא יבלוט - היא ממשית.
רד בנד ומורן אהרוני - מביאים משהו אחר לגמרי. אם לרגע השידור ירגיש שגרתי או משעמם, הם אלו שיכניסו אנרגיה בלתי נשכחת. החיבור ביניהם לא רק ייחודי אלא גם איכותי, מה שמעניק להם יתרון ברור בזירה כמו האירוויזיון.
בסופו של דבר, לא משנה מי ייבחר לייצג אותנו – ברור לי שהוא יעשה את זה בכבוד. כולם מוכשרים ואיכותיים, ואי אפשר להתעלם מהדרך שהם עברו, כשכל אחד מהם השתפר מפרק לפרק. עם זאת, אני חייבת להודות שהתאכזבתי מאוד שדולב לא הגיע לגמר. הוא בהחלט אחד שאפשר לדמיין אותו על במת האירוויזיון, בניגוד לדניאל וייס, שעמד מולו ראש בראש. אולי דולב לא היה מנצח, אבל גמר בהחלט הגיע לו.
רואי, עורך במדור תרבות טלוויזיה על רביעיית הגמר
ואלרי חמאתי - היא אולי אחת המתמודדות הכי מקצועיות, ועם ניסיון מטורף. אך גם בשנה הזו - היא גם הכי שנויה במחלוקת, אני בוחר לשים רגע את שאלת האם ערבייה צריכה לייצג אותנו, כי בעיניי זה לא צריך להיות פקטור - בטח לא כשמדובר בחמאתי. זה לא מה שיוצר אצלי אנטי כלפיה, מה שכן - קשה לי עם העובדה שההפקה והשופטים רק מנסים להכתיר אותה כזוכה בכל פרק מחדש, זה פשוט שקוף.
מורן אהרוני ורד בנד - אני מודה שבהתחלה חשבתי שמדובר בגימיק, בחצי הגמר הם הוכיחו לי שטעיתי ובגדול. זאת פעם ראשונה שלא התבאסתי על כך שמורן לא הגיעה לבד, מורן פשוט פנומנלית והשילוב עם הקול העמוק והמחוספס של רד יוצר נוסחה מנצחת. מבחינתי הם ראויים להתחרות על הכתר.
באשר לשתיהן, מרגיש לי שדווקא בשל העובדה שאני מכיר את ואלרי ואת מורן, שמעתי אותן, התרגשתי מהן בעונות הקודמות - אז אני כבר לא מצליח להתרגש, זה נשמע לי כמו עוד זמר מוכר ומוכשר ששר. זאת אולי מחמאה אך גם בא בעוכריהן.
יובל רפאל - אם כבר מסתכלים על סיפור, בעיניי לשלוח את יובל זו תהיה תמונת ניצחון. אסי עזר סיכם בצורה מדויקת: ״אני רוצה שיצעקו לך בוז כי זאת תהיה תעודת עניות בשבילם אחרי מה שעברת״. מהרגע הראשון ועד לביצוע החצי גמר - יובל הצטיינה והיא היחידה שהצליחה לרתק אותי למסך בכל ביצוע וגם לרגש.
הקרב על הכרטיס האחרון היה בין דניאל וייס לדולב מנדלבאום. לדניאל יש קול מלאכי, סיפור מצמרר והשילוב ראוי לזכות, אבל צריך וחשוב לזכור שבסוף מדובר באירוויזיון. האם דניאל ינצנץ מעל שאר המתמודדים באירופה? אני לא כל כך בטוח. לעומת זאת, דולב מנדלבאום הוא משהו שונה ומיוחד. קול שבארץ לא שומעים, התאהבתי בו באיחור קל ומאז הוא היה פייבוריט שלי ובהחלט פספוס גדול. אם מסתכלים רק על הביצועים של שניהם אתמול, ושואלים על סמך הביצועים בלבד למי היה מגיע לעלות לגמר - התשובה שלי היא שלדולב. זה התבטא גם באחוזים וגם בביצוע עצמו.
הביצוע המצטיין של הערב
במקרה הזה אנו תמימי דעים - הביצוע המצטיין בחצי הגמר הוא של יובל רפאל. הבחירה בשיר "Warrior", הייתה מדויקת. המילים מתכתבות עם סיפור הניצחון שלה, לוחמת אמיתית.
הדואט של אמדורסקי
אי אפשר שלא לציין את המחווה המצמררת של אסף אמדורסקי, כשעלה לבמה לשיר ובאמצע אביו, בני אמדורסקי ז"ל הופיע על המסך מתוך הופעה בעבר. אמדורסקי, שידוע כאדם קשוח ומאופק, חשף צד אחר לחלוטין. העמידה שלו על הבמה החשוכה, עם הנוכחות הכל כך שברירית והעוצמתית בו זמנית, הייתה רגע שפשוט בעט בבטן. גם ההתרגשות של רותם סלע, שלא הצליחה להסתיר את הרגשות שלה, הוסיפה לרגע את העומק הרגשי. זה היה רגע טלוויזיוני מרגש, עצוב, וכזה שנשאר איתך. כיף שזכינו לראות אותו מבצע מחווה כזו.
כמה מילים על פודקאסט ריאליטי פיד: התחלנו לכתוב ביקורות על ריאליטי, הבנו כמה אנחנו אוהבים לשתף במה שאנחנו חושבים, כשגילינו שיש אנשים שחושבים כמונו, וכשגילינו שלפעמים יש ניגודיות במחשבות שלנו - נולד הפודקאסט.
עבורנו הריאליטי הוא מקום מפלט בתוך המציאות המשוגעת שבה אנו חיים. לכן המטרה שלנו היא שנתן לכם עוד רגע של אסקפיזם. הפודקאסט המלא - עכשיו באתר ״מעריב״.