כדי להרגיע את תאבונו של קובן, שמתעקש לסחוט ממנו בכוח סצנת חרטה מצולמת היטב שתניב לו כותרות לתוכנית - גולן זורם איתו ומשנה את הטרמינולוגיה "מתתי אדם" (מונח שכינה את מתנחלי חומש) ל"פורעים שפלים". אך הוא מדגיש ומבהיר - "לא אמרתי את זה על המתנחלים אלא על אותם אלה שחשבו שמעשה הציוני הראוי הוא לנתץ חנויות ולהרוס מכוניות ולהכות אנשים חפים מפשע בכפר בורקה. זה דבר שאינו יהודי ולא אנושי, לא ציוני".
"על זה אני מצטער" אומר גולן. קובן הציג לו סצנה בה רותי, אשתו, מספרת כי ניסתה לברוח ממנו בכל דרך אפשרית, וחשפה כי הבן הצעיר אמר לה "אמא למה את לא עוזבת אותו, איך הוא עושה לך את זה?".
גולן הביט באשתו על המסך בחיוך מעריץ וסיכם "מדהימה. אהבת חיי". והצד הרך הזה שלו, היה נשמע אותנטי וטהור, ושונה לגמרי מהטון המאולץ של נתניהו, שמשמיע באורח קבע עם מונחים כמו "רעייתי הנפלאה".
קובן לא ויתר ואף איבחן את גולן כנרקיסיסט כי ניסה להתחמק מהשיח על חיי הזוגיות של ולהסיט את הדיון לפוליטי וצבאי. "היא חשבה לעזוב אותך, הגעתם למקומות קשים" התעקש קובן. גולן התרכך ושיתף "כן. הגענו למקומות קשים כמו כל זוג, עליות ומורדות. ועדיין אני מאמין שנצלח את זה יחדיו. במישור המשפחתי אני לא אב השנה ולא בן הזוג של השנה".